בעל הטורים: מתן פריידין כותב על אירועי השבוע

קצת פרופורציות

תאריך התפוגה של אייטמים תקשורתיים מוגבל בדרך כלל למספר שעות מצומצם, לכל היותר ימים. באופן מפתיע פרשת גלנט שהפכה בינתיים לפרשת אשכנזי שבאמצעה גם נהייתה פרשת בניהו מסרבת, בינתיים, לגווע. כל יום טומן בחובו גילויים חדשים, עד כדי כך שעוד מעט לצד מהדורות החדשות ומבזקי החצי נצטרך גם מבזק כל רבע שעה שיעדכן אותנו בשאלה הרת הגורל כמה תתי אלופים עיינו במסמך. כמו גולם שקם על יוצרו נדמה שהפרשה הזו הופכת לגדולה מיום ליום, כשכל עיתונאי מפריח ספקולציות והשערות משלו כאשר העיקר כמעט נשכח – העבירה הפלילית שבה מתעסקת חצי משטרת ישראל וכל התקשורת הישראלית איננה פרשת ריגול סבוכה, מכירת טילים לאיראן, או רצח פוליטי, אלא בסך הכל זיוף מסמך. אם משטרת ישראל הייתה מתייחסת באותה רצינות לגניבת רכבים, האזרח הישראלי יכול היה לישון בשקט רב יותר מאשר בו הוא ישן בידיעה שמיטב היחידות המשטרתיות עוסקות כיום בפיצוח  החידה,  האם מתמודד על כס הרמטכ"לות פנה או לא פנה ליחצ"ן שיסייע לו במירוץ. או בשתי מילים: קצת פרופורציות.

ביבי אשם

השבוע נסעתי לי במונית באזור העסקים של ת"א. הנהג, כדרכם של נהגי מוניות חפץ הנהג לשטוח בפניי את משנתו הגיאופוליטית על הסכסוך המזרח תיכוני בעוד שמטרתי הנגדית הייתה להגיע ליעד הנכסף במינימום נזק לעצב השמיעה. ניסיתי לבצע את תרגיל ההתחמקות הידוע של שיחה בטלפון הסלולרי אך לרוע המזל הצלחתי לדבר רק עם הבחורה שאומרת בקול עמוק ורציני למדי המדגיש כל הברה: הגעתם למשיבון הסלולרי של…, ובכן, לא היה מנוס אלא לשמוע את הגיגיו של הנהג בסוגיות פוליטיות, מדיניות וכלכליות תוך שהנהג מפריח להנאתו עשן מרלבורו אדום. באופן לא מפתיע משנתו של הנהג הייתה קונסיסטנטית והוא טרח לסיים כל משפט בצמד מילים "ביבי אשם". ביבי אשם שאין שלום, ביבי אשם במצב הכלכלי, ביבי אשם שהבורסה ירדה, ביבי אשם שאין מים. אה.. וגם ביבי אשם במזג האוויר. אחרי 25 דקות של עמידה בפקק מרגיז איבדתי את הנימוסים האירופאיים והסבלנות המפורסמת שלי והפרתי את שתיקתי "אתה יודע מה" הטחתי בו "ביבי באמת אשם. ביבי אשם שנהגי מוניות טוחנים לך את השכל. ביבי אשם שנהגי מוניות לא מפעילים מונה. והכי גרוע, ביבי אשם שנהגי מוניות לא מדליקים את המזגן בחום של 35 מעלות", הנהג ההמום כמעט נחנק ואז יצאתי מהמונית ואמרתי לו "אה… דבר עם ביבי הוא גם ישלם על הנסיעה". ואז התעוררתי והנהג אמר לי "פה זה בית לינקולן, לא?".

להרביץ תורה

תגובותיהם של חשודים בפלילים, או של יחצ"ניהם או עורכי דינם (לאחרונה, כנראה מטעמי חיסכון, איחדו את התפקידים), נשמעות תמיד משעשעות כקלישאותיהם של שחקני כדורגל. בעוד שאלה האחרונים מסתפקים בביטויים מפוקפקים כמו "לדרבי חוקים משלו" או "פ.צ בוקרשט היא מהאריות של אירופה", נאלצים הסנגורים לדקלם משפטי סרק כמו "מרשי חף מכל פשע", המשפט הפסטורלי עם ההר והעכבר וכיוצא באלה. לפעמים, מנסים עורכי דין יצירתיים לצאת מהשבלונה הקלישאתית ואז, מבלי משים, מתפלקת להם תגובה דו-משמעית שיוצרת תחושה לא נעימה. כך למשל, השבוע, נוכח ביטולו של שיעורו של הרב אלון בבית כנסת בתל אביב הגיבו מקורביו כי "הרב ימשיך להרביץ תורה בתלמידיו". התגובה הזו מומלצת בערך כמו שעורך הדין של האופנובנק היה אומר "בסוף היום מרשי יצחק כל הדרך אל הבנק" או שסנגורו של משה קצב יגיד "הנשיא יוסיף לשמור על קשר חם ואבהי עם מזכירותיו". בקיצור סנגורים יקרים (שוב, תרתי משמע) אם אין לכם משהו חכם לומר עדיפה קלישאה על מבוכה.