ארץ החופש – כך נהגו לקרוא לארצות הברית של אמריקה לאורך מאתיים ארבעים ושלוש שנות קיומה. תמונתה הייתה של מקום בעל הזדמנויות אין סופיות. מקום שבו אדם יכול לממש את עצמו כמיטב יכולתו וכל זאת תחת ממשלה שמעניקה חופש כמעט מוחלט ממשקלה הבירוקרטי החונק של הרגולציה.

גרמה לפיצול באומה

אך מאז הגעתה הבלתי צפויה של הקורונה, המדינה החזקה בעולם מתקשה לשמור על האיזון העדין שבין חופש האזרחים לשמירה על בריאותם.

נשיאה ה-46 של המדינה, ג'ו ביידן, ירש מדינה במהלך אחד מהמשברים החברתיים, הבריאותיים והכלכליים הקשים ביותר בהסטורייה האמריקאית. לא מעט הודות לאישיותו הצבעונית של קודמו לתפקיד, הנשיא טראמפ, שהיה מהנשיאים השנויים במחלוקת ביותר אי פעם. זה שחשבון הטוויטר שלו (שנחסם על ידי הפלטפורמה לאחר מהומות ה-6 בינואר) יצר שיח תקשורתי בלתי פוסק הודות לציוציו הצעקניים.

מפולגת יותר מאי פעם, אזרחיה של ארה"ב כמעט ולא מסוגלים להסכים על דבר, והמדינה מוצאת את עצמה חצויה גם בנושא הקורונה.

אפילו ארגון ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות ומניעתן) תחת הנהגתו של דוקטור אנתוני סטיבן פאוצ'י, שמעטים האמריקאים שהיו מסוגלים להגיד שידעו על קיומו לפני פריצת המגפה, הפך לשנוי במחלוקת. מנהיג הארגון, שהפך לפנים קבועות על פני ערוצי החדשות של ארה"ב מאז פרוץ המגיפה, הביא על עצמו את חרון אפו של דונלד טראמפ בשל חוסר ההסכמה שביניהם. בעקבות זאת, פאוצ'י גרם לכעס של רבים מהמפלגה הרפובליקנית ולהערצה נצחית של חברי המפלגה הדמוקרטית שראו בו כלוחם בנשיא השנוא עליהם כל כך.

אדומים פותחים, כחולים סוגרים

על ידי הדרך שבה בחרו הצדדים השונים להתייחס ל-CDC נקבעה גם הגישה המפלגתית כלפי הנגיף. המפלגה הדמוקרטית הפכה למובילה בדחיפת הסגרים והמסכות. בעוד מדינות דמוקרטיות, 'כחולות', רבות מצאו את עצמן סגורות לאורך חודשים על גבי חודשים. בתי הספר, גני ילדים ועסקים פרטיים מצאו את עצמם סגורים. האזרחים מצאו את עצמם סגורים בבתיהם לתקופה ארוכה ומחויבים בעטיית מסכות בפקודת השלטון המקומי ותחת איום בקנסות כבדים לשוברי החוק.

המדינות הרפובליקניות 'האדומות', מצדן, בחרו לעשות את ההיפך ולאפשר לאזרחים להחליט בעצמם כמה לתת למגיפה לקחת מקום בחייהם תוך לקיחת סיכון אישי.

ברבות מהמדינות ה'אדומות' כמעט ואפשר לשכוח שהמגפה קיימת. הורים רשאים לבחור אם לשלוח את ילדיהם לבתי הספר, עסקים נפתחים או נסגרים תחת החלטת בעליהם והסגרים הראשוניים שנקבעו לאחר פריצת המגפה בוטלו מזמן. המסכות עצמן, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהמגפה בעבור רובנו, נלבשות רק תחת רצון האזרחים ואינו נכפה על ידי הממשל.

הגישות השונות גם הביאו איתן השלכות בעיקר בנושא הכלכלי. כצפוי, המדינות הכחולות, אשר בחרו להטיל הגבלות קשות על העסקים ועל הצרכנים, סובלות כעת מאחוזי אבטלה גבוהים ומיעוט בעסקים פעילים, בשל העובדה שלאמריקאים רבים משתלם להתקיים מדמי האבטלה והסיוע הממשלתי לנפגעי הקורונה מאשר לצאת לשוק העבודה.

הירושה שביידן קיבל

את המצב הזה ירש ג'ו ביידן בכניסתו לתפקיד האיש החזק בעולם, מצב עגום למדי, אלמלא קרן אור אחת קטנה, שכמו מצב המדינה, סופק על ידי קודמו לתפקיד – החיסון (שפותח תחת מבצע 'מהירות האור' של ממשל טראמפ). החיסון היה אמור להוביל לשיפור גדול במצב המגיפה במדינה, אך במקום זאת הפך לנקודת מחלוקת פוליטית נוספת.

בדיוק כמו המפלגה הדמוקרטית שהביעה ספק ביעילות החיסון בזמן שלטונו של טראמפ (קמילה האריס, סגנית הנשיא, למשל, אמרה שלא תבטח בשום חיסון שיפותח תחת שילטונו של טראמפ), תומכי טראמפ עשו דבר זהה תחת שלטונו של ביידן. על פי הוושינגטון פוסט הם אחת מבין קבוצות הלא מחוסנים הגדולות ביותר בארה"ב, בין אם מתוך סיבות בריאותיות, פוליטיות או אידיאולוגיות. בתגובה, המפלגה הדמוקרטית שמה את עצמה בצד החיסונים ואף העלתה את האפשרות להוצאת פקודה פדרלית שתדרוש מכל אזרח שברצונו לעבוד, לטוס או אפילו להיכנס למועדונים ועוד, להתחסן. הדבר עומד נגד החוקה האמריקאית על פי מומחים רבים ופוגע בזכויות הפרט של האזרחים.

מי שאמור להיות מודאג דווקא רגוע

המצב שנוצר מכך, יצר מחזה משונה (ומגוחך) למדי – על פי אתר החדשות AXIOS, אנשים מחוסנים בארה"ב, נוטים להיות מודאגים בהרבה מהקורונה מאשר אנשים לא מחוסנים. על פי ההיגיון, המצב אמור להיות הפוך לגמרי. על המחוסנים, שלקחו כל אמצעי בטיחות הגיוני להרגיש בטוחים ועל הלא מחוסנים, אשר פגיעים יותר לנגיף, להיות מודאגים. אך בשל המסרים השונים שהקבוצות השונות מקבלות מהמנהיגים הפוליטיים ומערוצי החדשות השונים בהם הם צופים, התמונה הפכה להפוכה. המפלגה הרפובליקנית והמדינות האדומות חזרו ברובן לשגרת הקדם-קורונה בעוד הדמוקרטית והמדינות הכחולות עדיין נמצאות במה שמרגיש כמו שלבי הקורונה המוקדמים של סגרים. ג'ו ביידן מצדו, בחר להוביל את המפלגה שלו בהתקפה על הלא-מחוסנים והמדינות האדומות וכמטרה ראשונה שם לו את היהלום הנוצץ של המפלגה הרפובליקנית: פלורידה.

גולת הכותרת – פלורידה

מאז תחילת המגיפה, המושל של המדינה – רון ד'סאנטיס, מוביל את המפלגה הרפובליקנית בנושא הקורונה, מהתנגדותו הנחרצת לכפיית מסכות על תלמידי בתי הספר ועד להתקפות בלתי פוסקות על הנשיא והדרך שבה ניהל את המשבר.

ד'סאנטיס עצמו ניהל את המשבר בצורה יוצאת דופן ובעלת תוצאות מעניינות. למרות שפלורידה היא בין המדינות המאוכלסות ביותר בארה"ב והשנייה בכמות האזרחים בגיל השלישי, כמות הנפטרים מהקורונה ממוצעת בהשוואה למדינות האחרות במספר מתים לפי אוכלוסיה. זאת הודות לפעילותו של המושל בהגנה על התושבים המבוגרים ובעידוד החיסון בקרב הקבוצה תחת הסיכון הגבוה ביותר, מבצע חיסונים רחב והסתמכות על חסינות עדר.

הוא מהמושלים הפופולארים ביותר בארה"ב ואהוב על ידי אזרחי פלורידה (אפילו הדמוקרטים שבניהם). יש אומרים: שני רק לטראמפ בקרב הרפובליקנים, משמע הוא אחד מהמובילים לתפקיד מועמד המפלגה למרוץ הנשיאותי המתקרב ב2024. יותר מכך, בביקור שערכתי לאחרונה בפלורידה, תושבים רבים הביעו את תקוותם שלא ירוץ לנשיאות על מנת שיישאר המושל שלהם גם לשנים הבאות.

הקרב בין הפדרציה למדינה

התקפתו של ביידן על ד'סאנטיס והמדינות האדומות באה לביטוי בשבוע האחרון בהעברת האחריות על "טיפול נוגדנים" לממשל הפדרלי והפקעתו מהשלטון המקומי. טיפול הנוגדנים הינו דרך טיפול חלופית, אם כי יעילה פחות מהחיסון, בחולים מאומתי קורונה. שיטת הטיפול פופלרית בקרב מדינות אדומות ובעיקר בפלורידה, בה יותר מ90,000 חולי קורונה עברו טיפול זה עם אחוזי הצלחה של 50%.

על ידי הפיכת תהליך חלוקת התרופות לפדרלי, ביידן לקח פיקוד על חלוקת הנוגדנים למדינות השונות ובכך מנע מהן לרכוש את הנוגדנים בעצמם כפי שהיה נהוג בעבר. במקום לחלק את הנוגדנים על פי צורך החולים והנדבקים, ממשל ביידן בחר לחלק אותם לפי מה שהם קוראים לו 'ההגינות', כלומר שליחת הנוגדנים לקבוצות מיעוטים שמרבות מבחינה סטטיסטית להצביע למפלגה הדמוקרטית כמו הקהילה השחורה והלטינית.

השפעות הקרב יתבררו בבחירות

הקרב על דרך ההתמודדות עם הנגיף יימשך כנראה גם במהלך השנה הקרובה, חופש או בטיחות, הבחירה בסופו של דבר תהיה בידיהם של אזרחי ארה"ב. דבר שעלול לעלות לכל אחת מהמפלגות בבחירות המתקרבות.

אם גל חדש יביא אתו עליה חדה במספר המתים בקרב המדינות האדומות בעקבות מדיניות המושלים המקומיים הדבר יביא לפגיעה בעתיד המפלגה בבחירות המקומיות והנשיאותיות כאחד.

אך עוד כמה זמן תצליח המפלגה הדמוקרטית להמשיך ולעסוק בדחיפת המסכות, החיסונים והפחד מהקורונה?, הקבוצה הגדולה ביותר המתנגדת לחיסונים על פי Kaiser Family Foundation היא הקהילה השחורה האמריקאית. על המפלגה להיזהר ולא לעורר את סלידתם של אחוז המצביעים הרחב הזה בדבריהם.

יתכן והתוצאה האמתית תיראה בשנה הבאה במהלך הבחירות המקומיות לסנאט ולקונגרס, אך דבר אחד ברור – הקרע הפנימי בארצות הברית הולך ומתרחב.

אביתר ליפקין הוא תושב העיר העיר מיאמי במדינת פלורידה