"ההיסטוריונים עוד יבינו: מה שהגזענים מכנים "ביביזם" זו במידה רבה תנועת המחאה המזרחית הכי רחבה בתולדות ישראל. ויש לה ייחוד (פרדוקסאלי): היא לאומית ולא עדתית. זו תנועה מסורתית שהדיכוי רוצה להשתיק, ויש בה העדפה ברורה של הזהות והאינטרס הלאומי והיהודי, על פני האינטרס העדתי והמעמדי".

את הדברים הללו כתב פרשן חדשות 13 ד"ר אבישי בן חיים. את בן חיים אני מכבד. אני קורא את דבריו וחושב שיתכן והוא צודק וזו מחאה עממית שנתניהו הוא רק הסמל שלה, אבל היא מבטאת הרבה מעבר לכך.

אני חושב שהמחאה סביב נתניהו והחקירות שלו, התנקזה לכך ששנים של תקשורת מוטה ושמלאנית הובילו לכך. אבל, יש כאן גם אבל ארוך מאוד. מאז המהפך של -77 הרבה מים זרמו בנחל האסי. התקשורת הגם שניסתה והשתנתה הפכה כבר לנכס עבור נתניהו והוא עשה בה שימוש פוליטי אישי ומשפחתי על ידי חבטה בה. שלא לומר על הקשרים אחרים שכעת מתבררים בבית משפט.

הגרעין שמציג בן חיים נכון, אבל יתכן והפרי מסביב רקוב. לצידו של נתניהו ואגפים בתקשורת מימין, התפתחה תגובת נגד פבלובית שלא לוקחת שבויים ולא באה לבחון את האמת. כי הכי קל היה לתקוף את האליטה והתקשורת ולהציג מיצגים חלקיים ולנשוף על השדים. אני לא מדבר על בן חיים, אלא על גופי תקשורת ואנשי תקשורת שעושים מזה קריירה.

הם עבדו אצל נתניהו להגדיל ולהרים את הפערים בחברה הישראלית. הליכוד ואנשיו לא עשו מספיק כדי לקדם ולתקן את הפערים. לפעמים נראה כי הם לא רצו תיקון, אלא להנציח יריבות. איך אמר פעם נתן אשל, המוציא והמביא ומקורבו של ראש הממשלה? "השנאה היא מה שמאחדת אותנו".

השימוש של נתניהו במצב

הפער העדתי לצערנו קיים, אבל הדרך לטפל בו הוא לא על ידי תרבות של רדיפת הצד השני. בן חיים מקפיד להגדיר שהמחאה היא מזרחית, אבל המאפיין שלה הוא לא עדתי אלה לאומי. כך גם הפוך. בצד השני, הצד שהורחק מהשלטון, הפך שק חבטות, מקום להוצאת פורקן רגשי – שהחליט שנמאס לו. יש שם אשכנזים ומזרחיים שבן חיים יגדיר ישר ככאלו שמיישרים קו עם המדכאים. ובעיקר יש שם כאלו שהגיעו לכדי זעקה.

ההצבעה של רבים נגד נתניהו היא גם פורקן שכזה. רבים בין חבריה הם ציונים טובים שעושים מילואים, עובדים קשה, משלמים מיסים ואוהבים את המדינה. לא היה להם מקום ופתחון פה לדעות ולרגשות שלהם. ישר טופלים עליהם אנטי ציוניות ואנטי יהדות.

שלא לדבר על כך שביקורת על נתניהו הפכה למילה נרדפת לבוגדנות.

אני לא מדבר על גופי שמאל רדיקלי, בטח לא רק עליהם. אני מדבר בעיקר על אנשים עם תפיסת עולם ימנית או שמאלנית מהמרכז. לכל אלו, גם לחלקים בימין, נמאס. כל מי שלא התיישר עם החליל של נתניהו הגם כשהגיע מהקו הקיצוני ביותר הוקע. חלקים גדולים בציונות הדתית ובימין "הממלכתי", מה שמכונה כך, הפכו אויבי העם – עוד בטרם החלו המגעים לממשלה הזו. תשאלו את סמוטריץ'. שהיום מזמרר את אותם נעימות לצידו של נתניהו. אבל מצא את עצמו כאויב העם בפי תומכי נתניהו מעת לעת.

נתניהו בעט באחדות

בן חיים עצמו אמר שבבחירות האחרונות הוא הצביע ל-"כחול לבן", הסיבה לדבריו היא שגנץ, על אף שהוא לא מסכים עם דעותיו ומשנתו הפוליטית, נתן הרבה בשביל האחדות. הוא רק בראש מפלגה שמהותה היה "רק לא ביבי", והוא החליט לנוכח המשבר הפוליטי, הרפואי והחברתי לשים זאת בצד וללכת כנגד כל המאוכזבים ממנו והמוקיעים אותו לאחדות.

אכן, גם בסקרים נראה היה שיש קהל. כמעט 70% ממצביעיו תמכו במהלך של גנץ כשפירק את השותפות עם לפיד והלך עם נתניהו. גנץ הפר את הבטחת הבחירות הגדולה ביותר שלו. איתו היו יועז הנדל וצביקה האוזר שלא הסכימו להישען על קולות הערבים כדי ליטול את השלטון מנתניהו.

גנץ ונתניהו בהתנגשויות שאחרי האחדות (צילום: אורן בן חקון/ פלאש 90)

מה עשה נתניהו עם מתנת האחדות הזאת שבן חיים כל כך מהלל? בעט בה מקצה המגרש. הונה את גנץ עשרת מונים, וגם אחרי פשרת האוזר הוא דחה את התקציב והלך לחזר אחרי מנסור עבאס לקראת הבחירות הבאות. הסוף ידוע. התשתית הזו גרמה לכלל הגורמים במערכת הפוליטית שלא לסמוך על נתניהו, והליכה עם עבאס הייתה מותרת כבר לכולם.

היום (ראשון) כתב בן חיים כי בנט צריך להתנצל בפני הרב עובדיה יוסף זצ"ל, בגלל ההליכה של ש"ס עם רבין. גם בהיסטוריה הרחוקה יש ניואנסים שאפשר להרחיב עליהם, על ההפגנות מול ביתו וכ"ו. אבל בעיקרה הייתה זו מלחמת אידאולוגית על מסירת שטחי ארץ ישראל לערבים בראשות רב המרצחים יאסר עראפת. לא נתינת וועדת הפנים ותקציבים שגם נתניהו הסכים להם, לחלקים בחברה הערבית שהסכימו ללכת בצורה זו או אחרת עם ממשלת ישראל.

בן חיים בטח היה מכנה זאת, לו נתניהו היה יוצר את המהלך – "תהליכי ישראליזציה של חלקים בחברה הערבית". ובטח שלא מדובר כאן בהחלפת מנהיג כזה או אחר.

אז אני שואל אותך אבישי. הגם שאני שומע המון אמת בטענת על מחאה מעמדית סביב סמל. האם אולי באופן פעולתך, מלבד הדיבור על הקיפוח שישנו וישנו, האם לא יוצא שבשירות נתניהו, אתה מנציח את מלחמת המעמדות הזו בכל כוחך, כי זה הסמל ואין בלתו?

האם אנחנו לא רוצים להמשיך יחד כעם אחד מכל העדות ומכל הגוונים מבלי שייכות פוליטית כה חזקה לאדם אחד, גדול ככל שיהיה?