מוטי קרפל, איש ההגות מיוזמי מנהיגות יהודית ובעל טור במקור ראשון, לא אהב את הטור שכתב קלמן ליבסקינד במעריב בו תקף את חברי ימינה והגיב לו לבקשת הגולשים על הטענות.

"זה שהוא חוזר מאה פעמים על "ערימה ענקית" ו"כתמים" "וערכיים" ו"מוסריים" ו"שקרים רבים" וגם על "הבטחות רבות שהפר" ואז אפילו "זו אחר זו" – זה עצמו מעיד על טיעון חלש. לכן הוא חייב לחזור שוב ושוב על כל העניין. מנפח ומנפח. ושוב מנפח. שיהיה צבוע היטב. שכולם ישתכנעו שבנט שקרן ונוכל, כי העובדות היבשות לא מורות על זה", כותב קרפל.

קרפל מסביר כי "בסך הכול בנט הפר שתי הבטחות מהותיות: 1. לא לשבת עם רע"ם. 2. אם הוא ילך עם השמאל לא תהיה רוטציה עם לפיד. זה הכול", מדגיש קרפל.

"זו "הערימה הענקית". זה "שקרים רבים" ואח"כ גם "הבטחות הרבות" שהפר אפילו "זו אחר זו". (אגב, נתניהו גם הוא הפר את שתי ההבטחות האלה בדיוק: 1. לא ילך עם רע"ם. 2. "לא רוטציה ולא מוטציה", והזמין את חצי מהעולם ללכת אתו ברוטציה. אבל לא שמעתי את ליבסקינד מתלונן עליו. גם לא את כל שאר אנשי ביבי.) מצטער", הוא כותב.

איפה היה ליבסקינד אצל גנץ?

"דמגוגיה שקופה. אבל נכון. בנט הפר שתי הבטחות מהותיות ואת זה אי אפשר להכחיש", הוא אומר. "עכשיו, אם שריר הצדק האבסולוטי של קלמן ליבסקינד הזדעזע מהפרת שתי ההבטחות האלה של בנט, למרות שאין בזה שום דבר יוצא דופן ביחס לשגרה בפוליטיקה הישראלית, ובמיוחד בנסיבות שנוצרו, זה בסדר גמור".

"אפשר להבין אותו. ליבסקינד כנראה סרגל. צדיק גמור. אבל אם כך איפה היה ליבסקינד בזמן הממשלה הקודמת? כשגנץ הפר את ההבטחה המרכזית שלו? כשעמיר פרץ הפר? ואיציק שמולי? למה אז שריר הצדק האבסולוטי שלו לא התקומם? מדוע אז הוא לא קרא לה "ממשלת הונאה"?", שואל קרפל.

קלמן ליבסקינד (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

"מדוע כשבנימין נתניהו "מכר אוויר" (כדברי מקורבו) לגנץ לא שמענו את ליבסקינד מתקומם כנגדו? מדוע הפרת הרוטציה של נתניהו לא גרמה ליבסקינד לצאת כנגדו? מדוע אז ישב ליבסקינד בשקט יחסי ועל כל פנים לא הזכיר לנו השכם והערב שוב ושוב שזו ממשלת הונאה" הוא שואל.

"אם גם את הממשלה הקודמת היה ליבסקינד מתקיף בחריפות כזו על השקרים שאפשרו אותה, לא הייתי אומר היום כלום. הייתי מצדיע לו. אבל מתברר שלא השקרים והפרת ההבטחות מפריעים לו, אלא משהו אחר. מצטער, לא קונה את ההתעוררות הפתאומית של שריר הצדק שלו".

נפתלי בנט גילת בנט ימינה הצבעה מצביע קלפי (צילום: גיל יערי/ פלאש 90)

קרפל ממשיך ואומר: "כותב ליבסקינד באותה פיסקה ש"מאחורי שום דבר שהוא עושה היום לא מסתתרת אידיאולוגיה". ברור, כי ליבסקינד עדיין רואה הכול בשמאל – ימין. צועד בסך. ומבחינתו רק זו אידאולוגיה. וכן, גם ערבים זו אידאולוגיה. חוץ מזה הוא לא רואה כלום. צר עולמו כעולם נמלה. אז בו נרחיב קצת את דעתו של ליבסקינד: יש הרבה אידאולוגיה בצעד של ימינה, מעבר לשאר כל הנימוקים שמצדיקים אותו.

האסטרטגיה הזו לא מקרית

"לפני הבחירות, הסברתי חלק מהאידאולוגיה הזו", מספר קרפל. "כתבתי אז כך: "בנט וימינה מהווים כידוע את לשון המאזניים פוליטי בין שני המחנות של "רק ביבי" ו"רק לא ביבי". הפוזיציה הפוליטית הזו, המסוכנת מחד ורבת האפשרויות מאידך, נוצרה בגלל האסטרטגיה הפוליטית של בנט, שעיקרה איננו פסילה של אחרים, אלא הצבת תכניות עבודה חיוביות".

קרפל מסביר: "הוא לא פוסל לא את ביבי ולא את לפיד. אבל האסטרטגיה הזו איננה מקרית. היא לא רק טקטיקה פוליטית. היא מהותית. היא נובעת מעמדה נפשית ומנטייה אידאולוגית. יש לה רקע פנימי. לולא העמדה הנפשית של אנשיה, ימינה לא הייתה יכולה לבחור באסטרטגיה הזו".

מפלגת ימינה לאחר הבחירות (צילום: אבי דישי/ פלאש 90)

"השמאל המדיני כבר לא רלוונטי", הוא מוסיף ומסביר; "המציאות הפריכה אותו. המחלוקת בין שמאל לימין שמפלגת את החברה הישראלית כבר שני דורות, איננה רלוונטית עוד. הימין המדיני ניצח. אם החברה הישראלית עדיין שסועה בתפר של שמאל-ימין, זה רק בגלל פוליטיקאים משני הצדדים שמתפרנסים מהמחלוקת הזו וממשיכים להנשים אותה בכדי לעשות ממנה הון פוליטי".

לדבריו: "ימינה מבטאת מבחינתי שאיפה לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית. ליציאה מן הקיבעון. היא מבטאת את המאיסה במחלוקות הישנות ובפסילות הדדיות בין ימין לשמאל, בין מזרחיים לאשכנזים ובן דתיים לחילוניים. היא מציעה קונצנזוס חדש בחברה הישראלית ושיתוף פעולה בין חלקיה השונים; נקודה משותפת שיכולה לאפשר לרוב בציבור הישראלי, גם אם לא כולו, למצוא מצע משותף ולהתאחד מחדש. והנקודה הזו היא הזהות היהודית".

הוא מסביר כי על פי אותה תפיסה, "כבר אין דתיים וחילוניים – כולנו יהודים. ולא במקרה תנועת החיים הזו נובעת מתוך הציונות הדתית."הרבה מאוד אידאולוגיה יש בצעד של ימינה למרות שהיא לא מפורשת ולא מוסברת מספיק. זה שליבסקינד לא רואה אותה זו בעיה שלו. אז תסלחו לי על כך שגם אצל ליבסקינד לא הצלחתי לצלוח מעבר לפסקה הראשונה. מצטער, גם לי בסופו של דבר יש שריר של צדק ואמת".