עם כניסתה של שנת השמיטה תשפ"ב, מתחילות להתפרסם ברחבי הארץ מודעות מטעם המועצות הדתיות המסבירות לציבור הרחב היכן ניתן לקנות ירקות ופירות מיבול נכרי, תוך שהן מגדירות את הדבר כ"שמיטה לחומרא", היינו כקיום המצווה בצורה המהודרת והמחמירה ביותר.

מדיניות הלכתית זו שגויה ואף מסוכנת. אכן, רשאי אדם לחשוש מ"אוצר בית דין" ולא לסמוך על "היתר מכירה" ולצרוך בשל כך יבול נכרי. אבל להגדיר את הגישה הזו כקיום מצוות שמיטה לחומרא זהו דבר שרחוק הן מפשטי המקראות העוסקים בשמיטה, הן מהפסיקה המקובלת והן מן המוסר החברתי.

בתורה נאמר מפורשות שתכלית השמיטה היא "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה". כלומר, התורה מעוניינת שכולנו יחד – עשירים ועניים, גרים ותושבים – נאכל את פירות הארץ דווקא ונהנה משביתת הקרקע. הרמב"ן אף ראה באכילת הפירות המקודשים בקדושת השביעית מצווה. שאיפתנו המוצהרת צריכה אפוא להיות בכיוון הזה – להצליח לקיים את מצוות השמיטה ולאכול את פירותיה. ואמנם יש בעלי שדות פרטיים וגם חקלאים שמצליחים לעשות זאת. זה אופן קיום השמיטה לחומרא, ולכך צריך לשאוף ולחנך. לא צריכת יבול נכרי.

נוסף לכך, מן הבחינה ההלכתית ידועה ומפורסמת תמיכתם של פוסקים לא מעטים ב"היתר המכירה", החל מהראי"ה קוק, עבור ברב עובדיה יוסף וכלה ברבנים רבים החיים כיום. מדוע אפוא ייגרע כוחו של פתרון זה ביחס ליבול נכרי? מדוע לזרוע רושם בציבור, כאילו מי שסומך על היתר מכירה, עושה דבר שאינו מהודר מספיק מבחינה הלכתית?

אבל מעל כל זאת מרחפת הסוגייה העקרונית. השימוש ביבול נכרי משמעו הפחתת השימוש בחקלאות הישראלית, שגם כך סובלת לא מעט מבעיות כלכליות. היתר המכירה תוקן בדיוק בשביל כך – כדי לחזק את החקלאות הישראלית, כך שלא תינזק משמירת השמיטה. למותר לציין שחיזוק זה נצרך גם כיום, כשהחקלאות הישראלית סובלת מהפסדים גדולים בעקבות חוסר תיקצוב ותנאי מזג אוויר משתנים.

"המחמיר" כביכול בשימוש ביבול נכרי בשמיטה סובר אולי שבכך הוא פותר לעצמו ספקות הלכתיים, אך למעשה הוא פוגע בכך במאות חקלאים ישראליים הזקוקים נואשות לפרנסה ולשוק שיצרוך את מרכולתם. בנוסף לכך, קיים חשש רציני, שאותו יבול נכרי שהוא צורך מגיע מחקלאים שאינם "אוהבי ישראל" בלשון המעטה, ובכך אותו אדם למעשה מחזק את אויבי המדינה. גישה זו בוודאי אינה שמיטה לחומרא. היא פוגעת במישרין בכלכלה הישראלית ומחלישה את אחיזתנו בארץ.

יש לדרוש אפוא מהמועצות הדתיות להפסיק ליצור את הרושם כאילו צריכת יבול נכרי היא "שמיטה לחומרא". ההפך הוא הנכון. צריכת יבול נכרי היא האופציה ההלכתית הנמוכה ביותר מבין כל האופציות שקיימות היום בשוק.

מי שמרים את מבטו מעבר לשיקולים אישיים צרים וחושב, כפי שהתורה ביקשה, על טובתה של החקלאות הישראלית, לא רץ לחפש יבול נכרי אלא מתאמץ לצרוך פירות וירקות מחקלאי ארץ ישראל, בין בדרך של שמיטה מלאה (ובאופן המותר), בין בדרך של אוצר בית דין, ובין בדרך של היתר מכירה. תפקידן של המועצות הדתית היא להורות לציבור היכן ניתן לרכוש כל אחת מהתוצרים הללו ולא לחנך לגישות הלכתיות שגויות הפוגעות במדינת ישראל.

=======

הרב ד"ר עידו פכטר, הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת 'נאמני תורה ועבודה'