הלחשושים והרמזים סביב העניין המדיני מסחררים כעת את הקואליציה. הייתה פגישה עם ביידן, היה ביקור אתמול (שני) של בנט עם נשיא מצרים א-סיסי והייתה את אותה פגישה של גנץ עם אבו מאזן.

ברור שמבחינה טקטית המשקל שמביאה הממשלה הזו הוא חיזוק הרשות הפלסטינית על פני חמאס. תמרון טקטי לגיטימי. גם אם אתה איש ימין. הברירה של מדינאים בתחום הזה, הוא בין נבלה לטריפה. אם ניסינו נבלה, אולי  הגיע הזמן לטריפה. הכל בטווח הקצר להשיג שקט ולאזן את התמונה הכללית. לא כאסטרטגיה כוללת כנראה.

אבל סביב הדבר הזה, יש את הרעב שמפתחים אנשי השמאל בממשלה, בעבודה ובמרץ בואכה לפיד וגנץ שמונחים מרכזה מהם, שאולי מעלים תקווה ליצור כאן משהו מעבר. וזו השאלה העיקרית כאן: האם חזון שתי המדינות מתחיל לפרוח לאיתו בתוך ממשלת הטלאים הזאת?

האם הניסיון למנוע בחירות ולחלץ את ישראל ממשבר משטרי ארוך, תוביל למה שרבים בימין הזהירו מפניו: גניבת שלטון הימין כשבנט וסער הם מגש הכסף עליו היא מוגשת?

בנט מוגבל יותר בתגובותיו. הוא ראש ממשלה שצריך לתחזק יציבות בקואליציה מורכבת. כל התבטאות שלו יכולה לגרום למשבר מול רע"מ ומרץ וליצור מגדל קלפים בינלאומי, לכן הוא צריך להיות זהיר יותר. המשחק הזה צריך להתנהל בעדינות – כי החשש הוא בעיקר מנפילת הממשלה כשכל צד מבין שנתניהו לפתח רובץ.

אבל כשגורמים במרצ ובעבודה יצאים מנקודת הנחה שזו הזדמנות הפז שלהם כי מי יודע מתי הם יחזרו לכס השלטון, זאת נורת אזהרה וטוב עשתה איילת שקד שסימנה להם את הגבול. אבל איפה שאר חבריה? איפה כל חברי ימינה, איפה כל אנשי תקווה חדשה? איפה גדעון סער?

אם הם לא שם יש סיבה לחשוש שהשמאל המדיני לא הגיע לממשלת שינוי שנועדה לתת לישראל להתקדם מעבר לסוגיית נתניהו הפרסונאלית? האם ממסווה של ברית שתטפל בנושאים הכלכליים ואזרחיים, בנגיף הקורונה ובסוגיות הביטחוניות מבלי לגעת בגבינה עליה ישראל נחלקה עשורים רבים הייתה תרמית?

בתמונה הכללית יש את הציר האיראני שמאיץ את עצמו לעבר פצצה, יש את האיזון בין סוגיית המחבלים הכלואים בישראל שחמאס והג'יהד האיסלאמי מנסים לגזור על זה קופון בדעת הקהל הפלסטיני. יש את היחסים עם המדינות הסוניות המתונות והמעורבות הקטארית עם הכסף.

הממשלה צריכה לנווט את הספינה בכל המכשולים הביטחוניים, מדיניים – אך לא פחות מכך, היא צריכה ניווט קואליציוני. אם מישהו באגף השמאלי חושב שרק לימין יש מה להפסיד, שיחשוב שוב. אם השלטון יתנתק כל כך מהציבור – הוא ייפול. כך זה עובד בכל מקום.

בנט הפר הבטחות בחירות הנוגעות לישיבה עם עבאס ולפיד – אבל "ימניות", בישראל נמדדת סביב השאלה הפלסטינית וחלוקת הארץ, ולא שנאת שמאלנים וערבים וקללות לעופר כסיף, זו גם לב המהות הפוליטית שלו. אם הוא יפר אותה לא רק שלא יהיה לו בייס – גם לא יהיה לו עמוד שדרה.