חדשות לבקרים צצות להן מודעות חדשות על "מעמד סליחות" או אירוע מכונן אחר בניחוח "יהדות ספרד" או "במסורת יהדות המזרח". לחלופין, אחת לתקופה מגיע ה"מזרחי התורן" ומספר איך הוא זוכר כי הרב של הקהילה היה מדבר עם נשים או מחבק חילונים, ושואל בקול את "עצמו" (ותוך כדי מחליט לכולנו) מה עשו לנו הדתיים קיצוניים הללו.

הוא ושכמותו, ישבו להם בהנאה באירועים שהסבות שלהם לא היו מעזים להעלות בדעתם להשתתף בהם. כזה הכולל "רבות", מנחים ו"חזניות". ישמעו שירת נשים פר-אקסלנס. יתחבקו וילחצו ידיים מין בשאינו מינו, ישיבה, או עמידה נפרדת מהם והלאה. בקשה לצניעות בלבוש, או צניעות בכלל, היא מוקצה מחמת כפייה, ופילוסופיה עכו"מית תהפוך להיות האילן עליו ובו ייתלו את דברי גדולי חכמינו זכרונם לברכה.

פלורליזם מוחלט. הכול מותר לומר באירועים הללו, הכל יסופר, לכולם מותר לשיר. עם זאת, מנגינה אחת כנראה תחסר שם. סיפורי צדיקים מזן מסוים לא יסופרו שם.

בשביל שלא יאושמו חלילה בהדרת חלק בתורה, הם כמובן ידעו לצטט ולבחור בפינצטה הלכה ספציפית משו"ת ספציפי שעסק בשאלה ספציפית. אך כנראה לא יעלו על שולחן פלורליסטי זה דבריו של השולחן ערוך: "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפילו אינם עליה, שמא יבא להרהר בה." (רבי יוסף קארו, אבן העזר כ"א, א').

בשביל שיאמנו דבריהם על קשרם המובהק והבלעדי לחכמי המזרח הם יספרו מכלי שלישי על גדולי חכמי מרוקו שהסבירו פנים לכל אדם. אך משום מה תיעדר עדותו של הבבא סאלי על עצמו בפני הרב מרדכי אליהו "את שמירת העיניים שלי אין לך. מעולם לא הסתכלתי על דבר שהוא לא כשר", או ייעדר הסיפור על סוליקה הצדיקה שמסמרה את שמלתה לגופה בכדי שחלילה לא ייחשף חלק קטן ממנו לעיני הגויים הנבזים שרצחו אותה בעינויים. ייעדרו הסיפורים כיצד הרב עובדיה יוסף נלחם כארי על חיזוק מעמדה של הרבנות הראשית לישראל.

אלו אותם אנשים שמספרים על חג החנוכה כחג של אור וקבלת תרבויות אחרות, בעוד האמת היהודית הדתית וההיסטורית מצביעה על חג שמרים על נס את גדל המרד נגד תרבות וחוקים לא לנו.

אירועים אלו לא באו לשמר את יהדות ספרד מפני אלו הבאים לעוות אותה. ההפך הוא הנכון. אותם אירועים והמשתתפים בהם, הם שליחים, במודע או שלא במודע של תנועה לא ספרדית ולא יהודית. הפוסט-מודרנה.

קו ישיר עובר בין גופים הנתמכים על ידי הקרן "החדשה" לישראל, לבין הניסיונות של גופים רפורמיים ודמויות עלומות אלו "לשמר" את היהדות "הישנה".

ברוך השם, רוב ככל יהודי עדות המזרח ויהודים מסורתיים ככלל, לא לוקחים חלק באירועים אלו, מתביישים ומתנגדים להם. תפקידנו הוא להזכיר לעצמנו, וגם לאלו החושבים לקחת חלק באירועי "מסורת" אלו. זוהי לא מסורת אלא רפורמה. מסורת וניסיון לעיוות ההלכה לא הולכים יחד.

אם רצונכם להגדיל ולהאיר מסורת ספרד, לכו לכם אצל רבנו עובדיה יוסף. אולי האיש המזוהה ביותר עם חכמי ספרד בדור האחרון. גדול הדור שכל ישראל התחברו אליו והענק שפטירתו הובילה להלוויה הגדולה בתולדות מדינת ישראל. פתיחות למציאות וחידושים עצומים, תוך הצמדות לתורה ולהלכה היא הדרך המובילה ל חידוש ימינו כ קדם.

וכדבריו האלמותיים של הרב עצמו בהקשר זה "להחזיר עטרה ליושנה".

 

עו"ד אליה מימון, בוגר ישיבת שדרות ותכנית "תורת המדינה".