חרד"לים! זה הזמן לחשבון נפש ולבקשת סליחה | דעה
רוב העם ימני בעמדותיו וחשובה לו ביותר היהדות והמסורת אבל באותה נשימה עם ישראל מורכב ממשפחות דתיות, מסורתיות וחילוניות שמקבלות את ילדיהם הלהט"בים. ההתלהמות כלפי להט"בים, פמיניסטים וגם שמאל, זה למעשה לפגוע בעם שלך ממש
משהו עובר על הציבור החרד"לי. השיח הכמעט אלים של רבנים ואישי ציבור כנגד מה שנתפס כאיום ממשי על ערכי המשפחה תופס שיח מרכזי. הסתכלתי השבוע על הריאיון שנתן הרב אלי סדן לדנה ויס בזמנו. מה שלכד את עיני באותו ראיון הם לא עמדותיו הידועות או הנחישות של ויס לאתגר אותו. אלא דווקא פניו הרושפות של הרב.
רמת הזעם כלפי המראיינת הלכה וגברה ככל שזו המשיכה לשאול באופן נוקב. השיא היה שבשלב מסוים העיר לה שהיא מתנהגת כמו גבר. "את נלחמת בי במקום להקשיב לי". כאן ראו את פניו שהביעו כמעט עלבון. הוא בער מזעם על מה שנתפס בעיניו כאתגור כל הערכים הכי בסיסיים שעליהם חינך. כמה אירוני היה לשמוע אח"כ את בנות המדרשה נושאות עיניים בהערצה אל אותו הרב שקרא לאשה "גבר" רק כי התעצבן.
אך זעמו של הרב הוא רק מראה. משהו קורה לרבנים החרד"ליים. אלו שגדלו והתחנכו על מורשת הרב צבי יהודה בנו של הרב קוק. הרב יהושוע שפירא מכנה להט"בים כחולי הולך ומתפשט. הרב טאו מוציא מניפסטים שכל אדם מסורתי וחילוני שנתקל בהם מוכה בתדהמה על רמת הבוז וישנם אחרים שיאמרו: שנאה. ועוד לא דיברנו על "פורום הארגונים למען המשפחה" אשר עיתון הארץ פרסם לא מזמן תחקיר חשוב על הפרצופים שם, והארגונים העומדים מאחורי התאגדות זו והזיקה שלהם לפורום קהלת. השיא כמובן היא הקמת מפלגת "נעם", אשר במהלך הקמפיין שלה דאגה לתלות שלטים במרחב תל אביב כדי להזכיר לעם ישראל שמשפחה זה רק אמא ואבא ועל הדרך לעקוץ ולעלוב בפומבי במי שמחליט לחיות אחרת.
נראה למסתכל מהצד כי החרד"לים בפאניקה עצומה. הם זועקים על מה שמבחינתם נתפס כסכנה: חורבן לאומי. לכן מבחינתם יש לעצור מיד את החוקים נגד טיפולי המרה לקטינים, להילחם נגד אג'נדות "שמאל פרוגרסיביות" הגוזלות מאשה את זכותה להיות אם ואגב גם את החקיקה שהובילה הממשלה כנגד אלימות כלכלית. רמת בוז, עלבון, וטינה שלא נראתה ככה אפילו בימי ההתנתקות הקשים. נראה שמשהו שם, בצלקות שהתקופה ההיא השאירה, הותיר חותם. לא עוד "אהבת ישראל" בכל מחיר. לא עוד שיח מדלת אל דלת, קירוב לבבות והכלת השונה, אלא – נחישות ותקיפות! "עמידה איתנה" לא רק על ארץ ישראל אלא גם על מוסר ותורה. בחזקת: אנו אלא ששומרים על עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. אנחנו יודעים מה טוב לעם ישראל. עלינו להצילו מגזרת שמד של ה"שמאל".
למרות המסורתיות – יש בריחה מהזרם
אך שיטת הלוחמה בה בחרו ואליה יצאו עם אידיאלים לאומיים נראה שלא כל כך עובדת. אם בעבר הציבור הדתי לאומי, "המזרחי" כמו שנהגו לכנות, היה מקור להשראה, אידאלים וקירוב לבבות, היום, בשל פירוק החברה הדתית לחרד"לים, דתיים לאומיים וקבוצות עצמאיות, אנו נראה סלידה הולכת ומתעצמת מהחרד"לים. למעשה, האמירה של החרד"לים כי רוב הציבור מסורתי רוצה במסורת ישראל כנראה נכונה, אבל המציאות מראה כי ישנם יותר ויותר תופעות של "ויברח" מהזרם החרד"לי.
גם רשתות גרעיני התורה שהקימו ברחבי הארץ לא מצליחים כל כך לגייס את הציבור לשמוע את הרעיון הדתי ציוני ולהצטרף למאבקם באג'נדות ו"הנדסת התודעה" של תרבות המערב. קהילות מסוימות אף רואות בגרעינים אלו כאיום על הציביון השכונתי. אם הציבור רוצה ללמוד, להתקרב, לשמוע, הוא יפנה אל עבר הזרמים החרדיים או תתי קבוצות עצמאיות. אז למה זה קורה? התשובה נמצאת באותם ערכים לאומיים אידיאליים שבשמם החרד"לים נאבקים.
החרד"לניקים מצידם קושרים כמעט כל מאבק ללאומיות. כלפי חוץ המלחמה שלהם מוצגת כמלחמה נגד פירוק מוסד המשפחה, שכאמור עלול להוות "איום ממשי וחורבן של עם ישראל", לכן כביכול קל להם להתעמת עם להט"בים, פמיניסטים ושמאלנים.
החרדה הלא מודעת העומדת בבסיס המאבק החרד"ל היא דווקא עם ישראל עצמו. עם ישראל המורכב ממשפחות דתיות, מסורתיות וחילוניות שלא כל כך נבהלים. משפחות דתיות ומסורתיות שמקבלות את ילדיהם הלהט"בים. קהילות דתיות שמאפשרות ללהט"בים מחוץ לארון להיות שליחי ציבור. נשים דתיות שבוחרות ללכת לצבא כדתיות ולא ללכת לשירות לאומי כמצופה מהן ונשים הבוחרות ללכת ולפתח את עצמן תעסוקתית ולא לקבל על עצמן "תפקיד לאומי וחברתי לחיזוק הילודה בארץ ישראל". לא החריגים והשונים מפחידים את החרד"ל, אלא העם עצמו שמכיל יותר ויותר חלקים בתוכו.
אפילו בהתנחלויות אנו רואים תופעות של להט"בים החיים בזוגיות בתוך קהילה דתית. לא מצעד הגאווה מעצבן, אלא שמגיעים אליו רבע מיליון, שרובם אגב סטרייטים לחלוטין. מצעד הגאווה בירושלים אולי מכעיס, אבל לראות שם דתיים רוקדים ושרים "עם ישראל חי"?, או נשים, אימהות, עם כיסוי ראש מלא באים ללוות את ילדיהם במצעד? זה כבר איבוד שליטה על הציבור.
האנשים ה"חוטאים" שלא מוותרים על שייכות למסורת ישראל
אנו רואים את זה גם בסקרים שונים שעולים בשנים האחרונות. רוב הציבור הישראלי רוצה במסורת ולשמור על הערכים הדתיים, אך גם מכיל במקביל את מי שבוחר לחיות אחרת. רוב העם ימני בעמדותיו וחשובה לו ביותר היהדות והמסורת אבל באותה נשימה מחבק גייז, ורוצה לזרוק על הטלוויזיה משהו כשהוא שומע את הרב לוינשטיין מכנה את הילדים שלהם "בעיות" שצריך להדביר. הדבר הבלתי נתפס, אלו האנשים ה"חוטאים" שלא מוותרים על שייכות למסורת ישראל.
להט"בים עשו כביכול משהו בלתי נתפס. הם גם מגדירים את עצמם הומואים-דתיים וגם דורשים להיות חלק מהקהילה. מבחינת החרד"ל היה קל להתמודד עם להט"ב חילוני שמאלני. ככה אפשר לייצר: "הם ואנחנו". להיות להט"ב דתי – לדידם זו תופעה בעייתית. זה שעם ישראל מאפשר לזה לקרות – זה מבחינתם כבר ממש מסוכן. לא סתם הם המציאו את הכינוי "טרור להט"בי", "הנדסת תודעה של תרבות המערב" . "טרור" בעגה הישראלית משוייך לדבר שהוא לאומי. הפאניקה היא לא מהלהט"ב, אלא מכך שעם ישראל מכיל זאת ולכן נמצא בסכנה.
וזה הזמן לומר – באופן חד וברור – שאולי החרד"ל מצליחים היטב פוליטית לעגן את שמירת הארץ וכביכול את תורת ישראל, אך הם מרחק שמיים וארץ מעם ישראל. כאן החטא הגדול של החרד"לניקים. הקללות, ההטחות וההתלהמות כלפי להט"בים, פמיניסטים וגם שמאל, זה למעשה לפגוע בעם שלך ממש.
מה קורה לדעתכם למשפחה דתית ששומעת מהרב שהבן שלה לא מוסרי. שהוא חוטא ומחטיא. שהוא הורס את העם. עכשיו דמיינו גם משפחות חילוניות, חברים, קולגות לעבודה, וסתם מכרים וחברים קרובים. הם בוודאי לא יגיבו כמו החרד"ל הממוצע: אנו אוהבים אתכם, אך דרככם היא לא דרכנו. אנו אוהבים אתכם אך לא את מעשיכם (שקר מכובס). מה שהעם יאמר זה: אנחנו אוהבים אתכם ואתם חלק מאיתנו. זה האיום האמיתי שבגללו החרד"לניקים משתוללים. כמובן שחרד"לים תמיד יחפשו את האשם המרכזי. התקשורת, תרבות המערב ו"פרופגנדה להט"בית" שמהנדסים תודעה. אך מה לעשות, עם ישראל מורכב מלהט"בים גאים לחלוטין. הם עושים צבא, חלקם שומרי מסורת, וכן יהיו כאלה שילכו למצעד, לבית כנסת בשישי ולטבילה במקווה, בדיוק כמו מי שחשוב לו לעשות קידוש ביום שישי ואח"כ לצאת למסיבה. לכן באנלוגיה קצת אירונית אפשר לומר שמה שמאיים על החרד"לים הם לא הלהט"ב, אלא עם ישראל עצמו, המשתנה לנגד עיניהם.
כאן ראוי לציין דווקא את הציבור החרדי, ארגון רבני צהר, וקבוצות דתיות עצמאיות שעשו כברת דרך. הרבה פחות התלהמות בשם ה"לאומיות" והרבה יותר צניעות. קירוב לבבות אמיתי, שיח אוהב וחיזוק הקהילה ההטרוגנית. לכן אנחנו יכולים לראות אצל ר' נחמן בראש השנה עשרות אלפים. מקום שכמעט הפך לסמל לאומי השייך לכולם, לעומת מצעד הדגלים שכמעט כולו הומוגני ומורכב בעיקר מהציבור החרד"לי. מזל שהיה את שומר החומות שיזכיר לעם שיש בכלל "יום ירושלים". כך אותו הציבור שהתיימר ללכת בדרכו של הרב קוק, למעשה יצר מרחק, סלידה וריחוק. כמעט יותר מכל ציבור דתי אחר בארץ.
לחרד"לים יש חשבון נפש אדיר לעשות. מרוב אידאלים כבר לא רואים את האדם, ואם לא רואים אדם, גם לא רואים קהילה ולא רואים עם. כמה שישמע אולי מוזר – דווקא את הסליחה השנתית הרבנים החרד"ליים צריכים לא רק לבקש מכל אלה שהפגיעה בהם כביכול גלויה (כן, לקרוא להומואים "חולים", "טרוריסטים", "מסכנים", "זקוקים לחמלה" זה פוגע), אלא דווקא מהעם עצמו. מעם ישראל.
ג' (השם המלא שמור במערכת), הוא בחור מקהילת הלהט"ב אוהב העם הארץ ואלוהי ישראל
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו