אם צריך לשים את האצבע על הנושא שהכי בוער לבוחרי הליכוד, התשובה הרווחת תהיה – חזרה להנהגת המדינה. בהתבסס על הסקר האחרון שנעשה בחדשות 12, ניר ברקת גובר על נתניהו באותו נתון מכריע.

על פי נתוני הסקר, ברקת מבסס את מעמדו כמנהיג הליכוד ביום שאחרי נתניהו בפער גדול ממתחריו והליכוד בראשותו זוכה ל-24 מנדטים לפני קמפיין ציבורי. אך מאחורי המספרים, נתוני הסקר מהווים הצצה להתרחשויות אשר קורות מתחת לפני השטח בימי האופוזיציה של הליכוד.

לנתוני הסקר קיימים מס' הסברים ביניהם הדמיון הקיים בין ברקת לנתניהו כגון ההצלחה בעסקים, העבר הקרבי, ההבנה בכלכלה, היזמות והקשרים הבינלאומיים. בנוסף, ברקת נתפס כאדם עם רקורד עשייה בניהול העיר המורכבת ביותר בישראל והצלחה בעסקים.

אך מלבד כל זאת, הנק' המרכזית אשר מתחילה להתבהר היא כי גם עם פחות מנדטים מימיו של נתניהו, ברקת גובר על יו"ר האופוזיציה ביכולת להרכיב ממשלה לאומית בראשות הליכוד.

בניגוד לחרם המוטל על נתניהו מצד מפלגות רבות, ברקת יכול להקים ממשלה לאומית עם סער, ליברמן ואפילו גנץ. ארבע מערכות בחירות הוכיחו כי גם כאשר הפער עומד רק על מנדט אחד – נתניהו לא מצליח לאחד סביבו 61 הצבעות להקמת ממשלה. על פי נתוני הסקר, ברקת יחד עם גוש הימין כולל בנט עומדים על 56 מנדטים, תוסיפו לזה את סער, ליברמן או גנץ ויש ממשלה לאומית.

ניתן להבחין כי ברקת החל להגביר את עיסוקו בנושאים ביטחוניים ומדיניים זאת כדי לבסס את יכולותיו בנושאים החשובים לראשי ממשלות. הנסיעה לוושינגטון וההתבטאויות על הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים הם חלק מהמהלך.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ניר ברקת באולפן סרוגים (צילום: מולי הרשקוביץ)

הזינוק של מירי רגב

ח"כ מירי רגב זינקה השבוע למקום השני ברשימת המועמדים לראשות הליכוד ביום שאחרי נתניהו. היא זכתה ב13% מקולות הבוחרים זאת לאחר שסקרים קודמים שבוצעו על ידי גורמים במפלגה היא זכתה ל3%-%5.

את הזינוק של רגב ניתן להסביר בעקבות הריאיון בו היא הצהירה על התמודדות רשמית לראשות הליכוד ביום שאחרי נתניהו, על גבי האג'נדה של השבת הנציגות המזרחית לקדמת הבמה. ההערכה כי ההתבססות של רגב על הטיקט המזרחי לא יקנה לה את ראשות הליכוד.

אך מלבד רגב, לברקת צפוי קרב נוסף מול ישראל כץ. לצד התחזקות הציר בין ברקת לאדלשטיין ובין ברקת לדיכטר על רקע יחסי החברות בין הצדדים, הנחת המוצא היא כי אם הסקרים ימשיכו לנבא להם רעות – השניים לא יתמודדו כדי להפסיד.

בניגוד אליהם, ישראל כץ נחשב לאויב גדול של ברקת והוא לא יוותר כ"כ מהר על ההזדמנות לנסות לנצח אותו בקרב. חלקים בליכוד טוענים כי מוקדם להספיד את כץ למרות שהוא זוכה לתמיכה של 5% בלבד. לטענתם, כץ חזק יותר בדילים הפוליטיים של המתפקדים ונתוני הסקר מצביעים על 25% מבוחרי הליכוד שעדיין לא החליטו מי המועמד שלהם ביום שאחרי.

המוקש של ברקת

לצד ההובלה בסקרים, לברקת ישנם מס' מוקשים בתוך הליכוד. הטענה הידועה כלפיו הוא כי קונה את מעמדו בעזרת כסף. נראה כי ברקת לא מתרגש מהאשמה הזו ואף רואה בה יתרון כאדם אשר פחות חשוף לשחיתויות כלכליות.

בנוסף, תומכי נתניהו ההדוקים אינו רואים בו כאיש ימין וטוענים כי הוא איש קדימה שרק מחכה למפלה של נתניהו. לטענתם הוא מתואם עם גדעון סער ורק מחכה לרגע שבו נתניהו יעזוב את המגרש הפוליטי. במידה וברקת יהדהד את המסר לפיו נתניהו לא יכול להרכיב ממשלה של 61 – הסנטימנט הליכודי אשר מזוהה עם הצד הנרדף יקעקע אותו כדמות אשר פעלה להוריד את נתניהו מהמשחק.

על רקע דברים אלה, צריך להדגיש כי ברקת אינו תוקף את נתניהו כעת, ולא עשה זאת בעבר גם כאשר נתניהו לא נתן לו את תיק האוצר כפי שהבטיח.

ולמצפים ליורש עצר בדמות ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן – צריך להפנים כי הוא לאור תקופת הצינון, החוק אינו מאפשר לו להתמודד בפריימריז הקרובים לראשות הליכוד שיתקיימו ככל הנראה לפני הבחירות הבאות