התמונה של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו יושב על המזוודות בשדה התעופה בסן פרנסיסקו, הייתה חזקה יותר מכל מציאות. היא צורבת בתודעה את סוף עידן של ראש הממשלה ששלט כאן הכי הרבה זמן.

רבות נכתב על התמונה הזו שיש בה משהו מכמיר לב ועגום, כי מדובר בראש ממשלת ישראל לשעבר וביו"ר האופוזיציה, גם הניחושים מאחורי המניעים של הצילום, האם זו יוזמה של סביבת נתניהו או אחרים ומה האינטרס והאם הוא כאחד האדם, או אדם שמתקמצן על כספו (נתניהו איש עשיר), אבל זו בהחלט תמונה חזקה מאוד.

בבוקר שלאחר פרסום התמונה חברי הכנסת ניר ברקת ומירי רגב פתחו את תכניות הבוקר בגלי צה"ל ורשת ב' בהתאם והם המשיכו את החתירה שלהם לראשות הליכוד. המנועים שלהם ושל ישראל כץ התחממו כבר קודם והם רק המשיכו להאיץ בעליה. גם אחרי שהם ספגו אש במפנים. פוליטיקאים מריחים דם וחולשה. כל זה היה יכול להוביל מסקנה הדי מתבקשת שכתבתי עליה כבר רבות – שבליכוד לאחר אובדן השלטון יתחילו בקיעים מול היד החזקה של נתניהו בתנועה.

יחד עם זאת, צריך להיזכר היכן היה ראש הממשלה הנוכחי – נפתלי בנט, רק לפני כשנתיים וחצי כשלא עבר את אחוז החסימה. בנט טיפס מבירא עמיקתא לאיגרא רמה, ובפוליטיקה שלנו זה יכול לקרות לכל אחד, עם נחישות והתמדה ולנתניהו יש משניהם.

יתרה מזו התמונה הזו מראה עוד דבר, נתניהו טס בניגוד להמלצות הממשלה. במתכוון או שלא, זה חלק מאי הלגיטימציה שלו לממשלה הנוכחית. הוא יו"ר האופוזיציה, שהם אלו האמורים לאתגר את הממשלה אך זהו תפקיד ממלכתי. נתניהו בפעולותיו הגלויות והסמויות מנסה לקעקע את הלגיטימיות של הממשלה הזו שהוקמה בדין, על פי חוקי יסוד הכנסת והממשלה. בניגוד לטענות: רוב קואליציוני הוא רוב קואליציוני.

אך נתניהו נוהג לכנות את בנט נוכל, בכל פעם, להטיל את דופי בעצם היותה של הממשלה והוא לא לבד. ציבור גדול מרגיש שהונו אותו בבחירות הללו. לא בטוח שפחות גדול מאלו שהרגישו כך בתרגיל שעשה נתניהו לגנץ. עכשיו החזרה של נתניהו תלויה בכמה גורמים.

הגורם הראשון זו הצלחה או חוסר הצלחה של בנט. בקורונה יש דשדוש, העברת התקציב לפנינו, ובמדיניות שתקבע ביחסים עם העולם, מאיראן ועד פולין. הצלחות כלכליות וביטחוניות, עזה וחיזבאללה. כרגע יש הרבה אתגרים, ומוקדם לקבוע את התוצאה.

הגורם השני, הזמן שבו תחזיק הממשלה. לגורם הזמן ולמתחים הפנימיים בה יש הרבה משקל. הזיכרון הפוליטי קצר, הפרספקטיבה שתהיה לקראת הבחירות היא זו שתכריע.

הגורם השלישי, כמובן התפתחות במשפטו של נתניהו. דרמות לכאן או לכאן יכולות לשנות את דעת הקהל, ואת הירתמותו של נתניהו לרצות או להיות מסוגל להמשיך במסלול הפוליטי.

הגורם הרביעי, הייתכנות של חברי הליכוד לפורר את כוחו של נתניהו בכרסום זוחל. כולם שם רוצים להיות אחרי עידן, הם רק יודעים שאסור להגיד את זה כרגע בקול. אם כוחו ייחלש המאבק בין הצדדים יעלה שלב. וזה גם תלוי אחד בשני. כרגע הם מאחורי הקלעים גם מטרפדים מהלכים שלו ולאט לאט כוחו צפוי להיחלש. אם הוא יחלש יותר התיאבון יגבר.

בשורה התחתונה, כל הצעדים מראים שנתניהו הולך ונחלש, גם מבחינת הקואליציה העתידית שיצטרך לבנות, שחייבת כוח חוץ מהחרדים והציונות הדתית כדי להגדיל את הנתח של הגוש. יחד עם זאת הפופולריות של האיש לא נשחקה יותר מידי. וככל שהממשלה הנוכחית תאכזב, הוא יכול להוות מגנט למאוכזבים. נתניהו חי ובועט ומאתגר את הממשלה. הוא כלי ברק לתסכול ממנה. הוא ואנשיו יוצרים געגועים לתקופתו.

מי שחושב שנתניהו אמר את המילה האחרונה, שיחשוב שוב. הוא כרגע פועל במרץ, השאלה עד כמה השותפים שלו יתנו לזה יד או שישימו רגל ועד כמה תצליח הממשלה הנוכחית לעלות את האמון בה ולהותיר את עידן נתניהו מאחור. כל כישלון שלה מעורר געגועים לנתניהו שנושף בעורף.