כשלמדתי במכינה הקדם צבאית סיפר לנו הרב שלבן שלו קוראים 'אברהם צבי'. מתוך משובת נעורים שאלתי האם לבנו הבכור קרא 'אברהם יצחק' (על שם הרב קוק האבא) ולבנו השני קרא 'צבי יהודה' (על שם הרב קוק הבן) וכשהגיע לבן השלישי התחיל עם קומבינציות.

הרב בני אייזנר זצ"ל הביט בי בעיניו היוקדות, ואמר: "מי שמבין בתורת הרב יודע שהאב והבן זה דבר אחד, תורה אחת". שמעתי את התשובה ומתוך חוצפה אינטלקטואלית הערתי: "ממש נפלא! האב, הבן ורוח הקודש".

הרב בני נרעד, תפס בבלורית שעוד היתה לי באותם הימים, משך את ראשי אל ברכיו, ובמחווה שנתפסה כלגיטימית באותו זמן ובאותו מקום, סטר קלות על ערפי. קיבלתי את הנזיפה בהבנה. לא זכור לי שהתנצלתי, אך אני זוכר שהפנמתי את החובה לשים גבול לבדיחות, גם אם הן מצחיקות. השיעור המשיך.

כשהרב קוק נתן סטירה לעשיר שבייש תלמיד חכם

ממרחק השנים אני מצטער שלא סיפר לי באותה הזדמנות על הסטירה שהרב אברהם יצחק הכהן קוק, שהיום יום השנה לפטירתו, נתן לעשיר אחד שבייש אברך תלמיד חכם, ומעשה שהיה, כפי שסיפר הרב משה צבי נריה, כך היה (שיחות הראי"ה, פרק כ"ב):

בעיירת קיט על גדות הים הבלטי נהגו לנפוש רבנים ואברכים לצד נכבדים ועשירים, וביניהם הרב קוק. באחד הימים ארגן אחד האברכים מניין, שכן היה אבל ורצה לעבור לפני התיבה. במקביל, אחד מהעשירים ארגן מניין משלו, מאותה סיבה בדיוק. כשהיה נדמה לעשיר שאותו אברך 'גנב' לו את אחד המתפללים, הוא פרץ בצעקות וכינהו בכינוי גנאי. הרב קוק, שכבר נודע כרבה של בויסק, ניגש לאותו עשיר וסטר על פניו. מעוצמת הבושה הוא עזב את העיירה, ושב לאיזור מגוריו (קורלאנד). בושתו על כך שבייש תלמיד חכם וננזף על ידי הרב קוק לא חלפה, וכחלק מתהליך התשובה, הוא עבר לארצות הברית, שם פתח עסק לייצור שעונים.

חלפו כעשרים וחמש שנים, ובביקורו של הרב קוק בארצות הברית בשנת תרפ"ד הגיע אליו אותו אדם, וביקש להעניק לרב שעון זהב מתוצרת המפעל שלו. בעיניו, כך הסביר, הצלחתו בעסקים באה משום שקיבל את התוכחה של הרב קוק, וקבלת השעון מידיו תהיה האות לכך שהרב קוק התפייס והתרצה על אותו אירוע שציער אותו כל כך.

הרב קוק חיזק את דבריו, ציטט משנה מפרקי אבות (א, ח) בה נאמר: "וכשנפטרים ממך (=מהדיין) יהיו בעיניך כזכאים, כשקבלו עליהם את הדין", והציע שמאחר ועיקר החטא באותו מעמד היה בבזיון תלמיד חכם וכבוד התורה, על העשיר לתמוך במוסדות תורה. העשיר שמח בדברים והלך לדרכו.

הסטירה מהרב אייזנר באה מאהבת הבריות

כעבור שנים ספורות, הגיעה אשה עניה אל משרד "שערי חסד" – ארגון חסד שפעל בעיר העתיקה בירושלים, וביקשה הלוואה. כערבון הציעה שעון זהב. כשגבאי הצדקה שאל מהיכן יש לה שעון זהב, ענתה שהרב קוק הוא שנתן לה את אותו שעון זהב, שקיבל מאותו עשיר. גבאי הצדקה נתן לה את ההלוואה ללא ערבון, ואת השעון שלח בחזרה לבית הרב.

זה היה סיפורה של סטירה, וכזה היה נוהגו של הראי"ה קוק, שדאג לעניים במסירות, וקנאותו לכבוד התורה ולומדיה הביא אותו לסטור אפילו לאדם עשיר ונכבד שפגע בכבוד האברך הרב זעליג ראובן בענגיס זצ"ל, מי שבערוב ימיו היה רב העדה החרדית בירושלים.

בעיני, הסטירה שקיבלתי באהבה וברצון מהרב אייזנר היא גלגולה של אותה סטירה. היא בוקעת מעומק הלב, ובאה מאהבת הבריות ומכבוד התורה.

היום החזיר את נשמתו לבוראה ועלה לישיבה של מעלה הרב יהושע צוקרמן, אף הוא מתלמידי תלמידיו של הרב קוק. לא זכיתי ללמוד אצלו, גם אם שמעתי ממנו כמה שיעורים, אך אלה והסיפורים אודותיו הספיקו כדי לדעת שאף הוא הקדיש את כוחותיו ועוזו להנחיל את דרכו התורנית לשומעי לקחו.

יהיו הדברים נר זכרון לרב קוק, ולתלמידי תלמידיו – הרב בני אייזנר, והרב יהושע צוקרמן. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.

==

הרב ד"ר אביעד הולנדר הוא חבר בארגון רבני ורבניות "בית הלל – הנהגה רבנית קשובה" וחבר סגל במכון מנדל למנהיגות