היום בשלושה באלול נפטר מרן הרב קוק, ונפטר עוד מעט היום, כאשר נכבה ניצוץ מאורו הענק מורי ורבי הרב יהושע צוקרמן זצ"ל, שהיה תלמיד נאמן שלו, וכמובן של רבנו הרב צבי יהודה.

הגדר של תלמיד חכם אמיתי, אינו רק מי שזוכר את דברי רבו, אלא כאשר הוא ניצב במצבים חדשים, עליהם לא דיבר רבו, הוא עושה מה שרבו היה אומר לעשות, כי הוא ירד לסוף דעת רבו.

רבנו הרב יהושע, אכן ירד לסוף דעתם העמוקה של שני רבותיו אלה הקדושים. לכן, כל חייו, מסר נפשו על התורה, ללמוד תורה, וללמד תורה, בכל מלוא רוחב הארץ. אי אפשר לתאר את מסירות נפשו בעבודה קדושה זו.

הוא לימד את כל אחד, ללא לאות, גם דתיים, גם לא דתיים, גם יהודים בארצנו, גם יהודים בחוץ לארץ, גם מבוגרים גם צעירים (כגון אני הדל ששמעתי שיעוריו, בהיותי נער רך בשנים, ושמעתי מפיו דברים שלא שמעתי מעולם).

כמו יהושע בן נון, ידע להתהלך עם רוחו של כל אחד. אך לא במובן של הסכמה שטחית ורדודה, אלא בעומק עצום, ומוסבר בצורה מאירה. הוא תמיד היה חד וחלק, ברור בהגדרותיו הקולעות, מלאות עוצמה, עוצמה של אמת. הוא לא היה מוכן לשום פשרה הלכתית או אמונית באף תחום.

אבל יחד עם זה, התייחס באהבה פנימית עמוקה לכל יהודי באשר הוא. ולכן הוא הקים תנועת 'אל-עמי' להפצת התורה בכל מרחבי העם והארץ. גם למען שבתות עבור קצינים ונשותיהם. לכן הוא יזם הקמת ישיבה באילת, ונסע לשם בתדירות. לכן הוא טרח למרחקים בחוץ לארץ תכופות כדי להביא יהודים לכאן (גם אותי הדל, הוא משך למלאכת קודש זו. הוא בעצמו היה טורח להודיע לי מתי עליי לנסוע. פעם אחת, אמרתי לו שקשה לי לנסוע, ואין לי זמן. הוא לא ענה, אלא הסתכל עליי בתמיהה, בעיניים מחייכות. די היה בזה. השתכנעתי. אם הוא הגדול מוצא זמן, קל וחומר אני הקטן).

לכן הוא היה שותף פעיל בהקמת ישוב קשת, למען עצירת הנסיגה מהגולן. כמו בכל דבר, הוא נשא בעול עם כולם. הוא עבד עם חברי קשת בגידולי שדה של קיבוץ מרום גולן, והעמיס לחבילות חציר על הפלטפורמות. הוא עבד כל הזמן. תקע קלשון בחבילת החציר, והעיף אותה בדיוק למקום שנצרך על הפלטפורמה, לעיניהם המשתאות של חברי הקיבוץ. מאז, נוצר קשר רציף בינו לביניהם.

אכן, הוא היה עניו שבענווים, מעולם לא לקח שום כבוד לעצמו. הוא הסתיר גאונותו, בש"ס ובפוסקים, בעמקי תורה ובסתרי תורה. עניו, נחבא אל הכלים, ולא רוצה ליהנות משל אחרים (פעם ביקש ממני הדל ספר שערכתי משיחות רבנו הרב צבי יהודה. מיד הבאתי לו במתנה, אך הוא סירב בכל תוקף והתעקש לשלם).

ספרים רבים לא יספיקו לתאר את ים החכמה והחסד של אותו ענק, שהיה ראוי להיות רב ראשי לישראל ואף רב ראשי לעולם. אך אין זה פותר אותנו מללקט פירורים מתחת לשולחנו.

זה הענק מעולם לא התעייף, תמיד פעל ומשך קדימה. שנים רבות הוא נסע על אופנוע, כמובן בזהירות מוחלטת. והוא בעצמו היה דומה לאופנוע דקדושה, שמושך קדימה בעוז ובגבורה. הוא פעל תמיד מכוח עצמו, ולא ביקש שום סעד – כמובן מלבד הנשמה הפנימית שינק ממרן הרב ומרבנו.

בדורות אלה של עוני רוחני וחושך אפלה, ריבונו של עולם בחמלתו הגדולה שולח לנו מידי פעם מגדלור, המפיץ אור ענק ונעים. המגדלור כבה, אך הוא הדליק מגדלורים רבים, עשרות, ואפילו מאות, אלפים, רבבות, מגדלורים גדולים וקטנים. וכמובן, יחד איתו בעבודת הקודש, הרבנית הצנועה, הצדיקה, החסודה, שמעט יש כמוה בעולמנו.

תהיה נפשו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים, הגאונים והמסורים.