היום, ג' אלול תשפ"א, אנו מציינים את יום פטירת הרב קוק לפני 86 שנים. מכיוון שהרב חי בתקופת הזמן שבה התהוותה הציונות, רבים רואים את עיקר חידושו במישור הלאומי (ולכן גם מתקשים להתחבר אליו כיום). האמת היא שמשנת הרב קוק בעלת פנים רבות, ואחת מהן היא האופטימיות שלה.

קשה למצוא אדם יותר אופטימי מהרב קוק. לא במקרה שמותיהם של רוב ספריו הם בהטייה זו או אחרת של המילה 'אורות'. האופטימיות הזו נדמתה לחלק מהאנשים אז – והיום – כנאיביות מרגיזה. הסופר חיים ברנר למשל יצא מפגישה עם הרב קוק והתבטא בסגנון: "הרב הזה מדבר כל הזמן רק על אור, אור ואור – ואני רואה רק חושך".

הרב קוק לא היה נאיבי. בכתבים שלו ישנם ניתוחים מבריקים של הפגמים המצויים במודרנה ובתנועה הציונית, והוא אף חוזה את עליית הפוסטמודרניזם (עוד לפני שהיה נקרא כך); אבל ביסוד הכל יש בו אמונה אדירה בכך שהמציאות מתקדמת אל הטוב בכל המישורים: הלאומיים, המדעיים, האנושיים והקוסמולוגיים.

העצה של הרב קוק לחיים אופטימיים היא למצוא סיפוק בהשתלמות ולא במרדף חסר סיכוי אחר השלמות: "הבקשה בעצמה היא התכלית המבוקשת ולא המציאה, שהיא בלתי אפשרית"; במילים אחרות: האושר מצוי בפרספקטיבה שמזהה כיצד "הננו צועדים מגודל אל גודל, ומבקשה לבקשה, מבהירות לבהירות" (עולת ראיה א, רא).

ביחס למשברים כדוגמת משבר הקורונה, הרב קוק היה מן הסתם מביט בנו בעיניו הטובות ואומר לנו: "נכון, המצב מאתגר! אבל תראו כמה התקדמנו. הטיפול במגפות בזמנכם הוא לאין ערוך יותר טוב מהטיפול במגפות בזמני; הטלטלה בגל הרביעי היא קלה יותר מהטלטלה בגל הראשון; אני חוויתי יחד עם בני דורי את מלחמת העולם הראשונה ואחריה ספגנו את מגפת השפעת הספרדית שמתו בה עשרות מיליונים ברחובות; אתם תוך כדי מגפה מקבלים תזכורת בסמארטפון ללכת להתחסן…

תרימו את הראש. שימו מסכות; שמעו לאנשי המדע; תתמקדו בטוב שכבר הושג – וכך תקבלו כוחות להתקדם הלאה. להתמקד באור ולא בחושך. הרע יעבור. הטוב יתגבר. בעזרת ה'.