בשנים האחרונות, ובפרט בחודשים האחרונים, הרב אליעזר מלמד מפרסם דעות ופסקים שמעוררים גלים בציבור. דומה שאין מי שיכול להישאר אדיש לתופעה זו. בקרב רבני הציבור הליברלי וה"לייטי", הדברים מעוררים שמחה, וביטויי סיפוק ולפעמים אף התרגשות. לעומת זאת, לטעמי הדברים אמורים לעורר זעזוע ותחושת בוז למי שנטש את ערכיו. לתחושתי אלו תחושותיהם של רבנים רבים בציבור הדתי לאומי.

על אף התגובות הקוטביות הללו, אני חש שישנה הסכמה רחבה: הרב אליעזר מלמד עבר, או עובר, שינוי משמעותי מאוד, קיצוני ומרחיק לכת. תופעה שכמעט ואין לה תקדים בעולם הרבנות.

מותר, ואף כדאי, שאדם יבחן את דרכו מפעם לפעם, זה טבעי, ובדרך כלל גם מבורך. אין לנו ציפייה שאדם יישאר כפי שהוא לעד, וישנם שינויים הכרחיים שהם תוצאה של גיל, ועוד. כך למשל "בן ארבעים לבינה, בן חמישים לעצה", סימן שלפני כן יש פחות בינה ועצה, אבל לא מדובר על שינויים כל כך קוטביים.

מה כל כך קוטבי? הרב אליעזר היה בעבר סמל וסמן קיצוני של חרד"ליות בלתי מתפשרת. הוא הקים את סניף בני עקיבא הנפרד הראשון, תוך מאבק עיקש בהנהלת תנועת בני עקיבא, וכהמשך לכך היה ממקימי תנועת הנוער אריאל, הדוגלת בהפרדה בין בנים ובנות, ואף היה המזכ"ל הראשון שלה.

דוגמה בולטת נוספת היא מאבקו הבלתי מתפשר כנגד כפיה על חיילים לשמוע שירת נשים, תוך עימות חזיתי חסר תקדים עם שר הביטחון דאז, אהוד ברק, עימות שהגיע עד כדי ביטול מעמד ישיבתו כישיבת הסדר למשך כמה שנים. הדוגמאות האלה לא היו מקרי קצה מיוחדים ביחס לכלל עמדותיו, והן שיקפו נאמנה את האופן בו הרב אליעזר היה מוכר בעיני הציבור.

מכאן ועד הפיכתו לסמן בולט של ליברליות, כגון בהסכמה לתת לרפורמים להתפלל סמוך לכותל כרצונם, היחס ללהט"ב, פסקים מרחיקי לכת ששונים מאוד מצורת פסיקתו בעבר, ועוד, המרחק רב, רב מדי.

אני מציע לקורא לא ללכת שולל אחר הסברים פתלתלים שינסו לרבע את המעגל ולהסביר למה אין פה כל שינוי בדעותיו. גם משיחות עם כמה מתלמידיו ומתושבי הר ברכה, עולה כי זה אכן "לא הרב מלמד שהכרנו". ולכן עולה השאלה המתבקשת – מה קרה לרב מלמד? איפה הטעות? במה שחשב בעבר, או במה שהוא חושב היום?

מה קרה שפתאום הרב אליעזר גילה את האור? ומה גרם לשאר הרבנים לא לגלות את האור, ולהישאר בחושך? ואם כל כך הרבה שנים הרב מלמד היה חשוך, אז למה שנסמוך עליו כיום? ואולי עוד כמה שנים הוא יגלה אור חדש, או שמא יחזור לחושך הקודם? אז אולי פשוט נחכה שיחליט סופית ורק אז נשמע את דעתו? כי אמנם זכותו של אדם לעבור בינו לבין עצמו שינויים ותופעות מרחיקי לכת, אבל אין שום הצדקה לכך שתהליכים כאלה ישפיעו על כלל הציבור.

לאור זאת עלינו לקרוא לרב אליעזר מלמד להכריז על תקופת צינון בה יפסיק לפרסם לציבור הדרכות ופסקים, ושבמהלכה הוא יחליט על דרכו באופן סופי. במידה שהיא תישאר כפי שהיא היום, הרי שעליו לנהוג בהגינות, ולהדגיש לציבור את ההבדלים בין דרכו הנוכחית לדרכו בעבר, וכי דעתו נוגדת את רוח בתי המדרש בהם גדל, ואת דרכם של רבותיו, ושל רוב ככל רבני הציבור הדתי לאומי.

=======

הרב מתניה אריאל הוא ראש הישיבה הקטנה 'דרך חיים' בשעלבים (כעת בשבתון)