אם עד כה הקואליציה נשענה על ההיגיון הסביר שבליכוד ובציונות הדתית יתמכו בחקיקה הנוגעת לביטחון המדינה ובטח כזו המשרתת את ערכי הימין, הימים האחרונים הבהירו שאין להם על מי להישען ושאם אין הם להם מי להם. אפילו לא שקלי ואבידר.

יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו הציב קו של מלחמת חורמה בממשלה הזו וכל הגוש מיישר איתו קו. זה מהודהד מעל השולחן ומתחת, בהפצת פייקים ובדיבור ישיר של חברי הכנסת. האמת חייבת להיאמר שהקואליציה גם לא טמנה ידה בצלחת. החוק הבלתי דמוקרטי שכבר ירד מהמדף ניסה למנוע התמודדות ממי שכיהן 8 שנים כראש ממשלה הייתה הכרזת מלחמה לא פחות. אם זה לא חוק פרסונאלי, ספרו לי מהו פרסונאלי.

על כל אלו הגיעה התקרית עם הקיזוז של חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי שבקואליציה ובאופוזיציה מחליפים האשמות מי הפר את הסיכום לפיהם הח"כ שישב שבעה על אחותו יקוזז אך הגיע במפתיעה למליאה, בתקווה חדשה טוענים שח"כ בן צור שהיה מקוזז נוכח במליאה ואילו באופוזיציה אומרים שבן צור הוחלף עם גילה גמליאל. המקרה הזה מתווסף על עומק הפערים, האיבה וחוסר האמון בין הצדדים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

סערת הקיזוז של ח"כ מאיר יצחק הלוי (ערוץ כנסת)

במצב הזה הקואליציה צריכה חישוב מסלול מחדש, אי אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי. האחיזה בהגה השלטון דורשת מחירים קואליציוניים ומרצ ורע"מ צריכים לדעת זאת טוב טוב. אחרת הם גם יאכלו את הדגים המסריחים וגם יגורשו מהעיר. רע"מ מובכת בביס שלה וטיבי ועודה צוהלים, אם זה ילווה גם בפירוק הממשלה וביציאה לבחירות לא בטוח שמצבם יהיה טוב יותר.

אם מרצ רוצה להציב קו אידיאולוגי ברור ולא מתפשר, מראש היא לא הייתה צריכה להיכנס לקואליציה עם סער ובנט, אבל ברגע שהם אמרו שהם הולכים על זה, הם הבינו טוב טוב לאן פניהם. המטרה הייתה כמעט לקוחה משבתות ארגון בבני עקיבא או מפעולה של הצופים או הנוער העובד במקרה דנן, לרפא את השבר, להכניס שיח חדש; איחוי, ריפוי, שינוי ועוד כל מיני סיסמאות נהדרות – באמת, אך צריכות אחיזה במציאות כדי לקדם אותם.

צריך סדר בקואליציה (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

אם רוצים להראות שיש ממשלה שעובדת בענייניות, שלא נוגעת בתפוחי אדמה בוערים שיכולים להצית שוב מלחמת חורמה, אזי חוק כל כך בסיס שכבר מוארך פה שנים, כמו חוק האזרחות חייב לעבור. כי לזרוק לאוויר ממשלה שתעבוד למען האזרחים, שלא תעשה כל היום פוליטיקה, של אנשים שיודעים לעבוד יחד ועוד כל מיני הצהרות זה קל, אבל כדי שהיא תתפקד צריך שתהיה מסגרת עבודה מחייבת לממשלה.

הביקורת הגדולה על הממשלה הזו היא שהיא עשויה משמן ומים, שאין בה שום דבק שיכול להחזיק אותה, שאין ערכים דומים, שאין מטרות משותפות ושמה שמחזיק אותה זה 'רק לא ביבי'. תמר זנדברג, מרב מיכאלי ואחרים הסבירו לנו ש-'רק לא ביבי' זה לא סתם אמירה, אלא זאת החלטה שפילוג וקיטוב כזה בעם וטרלול של בחירות עד אין קץ – אותם הוביל נתניהו, צריכים לחלוף מהעולם. בשביל זה ובשביל הבוחרים שלהם הם הסכימו ללכת להרכב הממשלה הנוכחי, אבל להעביר הצבעה אחת על הקמת הממשלה זה לא מספיק, צריך גם לשמר ולתחזק את הקואליציה וכן, לבלוע צפרדעים.

Head of the left wingעור הצבי מביא עימו אחריות ופשרות (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

בצד זאת יש לזכור שרוב העם ימני ואילולי סוגיית נתניהו היה רוב מובהק לימין. יש מספיק נושאים שמרצ ורע"מ יכולים לשנות בממשלה ובקואליציה הנוכחית, אבל בתוך המסגרת, שאם לא כן הספירה לאחור של קץ הממשלה הנוכחית כבר החלה למעשה. ומה יבוא ואיך יבוא התגובה הציבורית להצלחה מקרטעת אם תהיה קשה לנו לצפות.