פעיל הימין נעם פדרמן, טוען כי ההסכמה של ראשי ההתיישבות ביו"ש לפשרה סביב היישוב אביתר היא שגויה, וכי היא עדיף להקריב את היישוב בכדי לערער על הלגיטימיות של ממשלת בנט-לפיד.
לדברי פדרמן: "כשצריך להקריב עבור הורדתה הממשלה צריח, פרש או מלכה בדמות מאבק עיקש על אביתר, כדי לגרום לבלאגן בתוכה, ולפגוע בלגיטימיות שלה, אז כן, מקריבים".
הפוסט המלא של נעם פדרמן
קצת על פרשת 'אביתר': ראשית, דעתי העקרונית היא שאין לנהל מו"מ על ארצנו ובכלל זה על ישוב, מאחז, פחון וכד'. כך נהגתי לפני שהרסו לי את ביתי, כשבאו עם כל מיני הצעות, וכך גם השתתפתי במאבקים דומים כדוגמת בחוות מעון ועוד.
ומכאן אעבור לחבריי, שלעניות דעתי התבלבלו אי שם בדרך: קראתי ושמעתי כל מיני הסברים מפולפלים, מדוע היה צריך להגיע להסכם באביתר. לדוגמא: זה גרוע אבל היה יכול להיות גרוע יותר. תקום במקום ישיבה בעתיד. מנענו מראות קשים. אם דניאלה וייס , צבי אלימלך שרבף וצבי סוכות סברו כך, מי אנחנו שנחלוק? זה בכלל הייתה הפגנה ולא התכוונו להקים ישוב, אז…ועוד, ועוד.
אז מעבר לדעתי העקרונית דלעיל, בואו ננתח קצת מה קורה במדינה. מבלי להיכנס לכן ביבי לא ביבי, כן בנט או לא, לראשונה מאז 1992, ישנה ממשלה שאותה מנהלים בין השאר, השמאל הקיצוני של הורוביץ, זנדברג, עיסאווי פריג' ועוד, מפלגת העבודה שחלקים ממנה עוד יותר שמאל ממרצ כמו: מיכאלי, גלעד קריב ושלא לדבר על מרעאנה. היא כמובן נתמכת ע"י מנסור עבאס ולעת הצורך גם אחמד טיבי ושות' יצילו אותה.
זו ממשלה מסוכנת שצריך להוריד כמה שיותר מהר. ואדגיש: בין אם בנט הוא ראש ממשלתה, הן אם ביבי היה, ובין אם המלאך גבריאל בכבודו ובעצמו היה מקים אותה. וכשצריך להקריב עבור הורדתה צריח, פרש או מלכה, בדמות מאבק עיקש על אביתר, כדי לגרום לבלאגן בתוכה, ולפגוע בלגיטימיות שלה, אז כן, מקריבים.
ואל תגידו גם ביבי היה מוריד, כי זו לא תשובה. מה עוד שכידוע, אינני מחסידיו עוד מזמן הסכמי חברון שעשה, והוא אף עצר אותי במעצר מנהלי בשל התנגדותי להסכם.
לכן, מי שמסתכל על אביתר כנקודה מקומית ללא השלכות רוחביות, לוקה בליקוי מאורות.
וכאן אעבור לנקודות פחות עקרוניות: מי באמת מאמין, עם יד על הלב, שמיכאלי, זנדברג, עיסאווי, הורוביץ ושותפיהם, ייתנו יד להקמת הישיבה או יישוב בעתיד? מישהו משלה את עצמו, שגנץ יתמוך ולא יתחיל לספק כל מיני תירוצים למה לא?
מישהו משלה את עצמו, שבנט יפרק את הממשלה למען אביתר, ולא יספק כל מיני תירוצים, למה עדיין אין ישוב או ישיבה, כי "לא סיימו לסקור" וכדומה?
ומה עם הנוער שבא והתגייס כי רצה להיאבק על רגבי אדמתנו? שוב להוליך אותו שולל, עם כל מיני תירוצים שלא יחזיקו מים? ועם כל הכבוד לדמויות שהזכרתי לעיל, שכולם אנשים טובים, האם הם לא יכולים לטעות בניתוח המצב?
לסיום אני מבקש להזכיר נשכחות: בשנת 1999, חתמו המכונים ראשי יש"ע על "הסכם המאחזים" עם ראש הממשלה דאז אהוד ברק. במסגרת ההסכם הם הסכימו להורדת כמה מאחזים בתמורה לאחרים שיישארו או יוזזו דוגמת מצפה כרמים (שבבג"ץ לא מזמן הורה על הורדתו).
בחוד החנית במאבק נגד ההסכם האומלל, עמדה חוות מעון ומקימה יהושפט תור. אנשי החווה אמרו: לא עושים עסקאות על ארץ ישראל גם במחיר החרבה. התומך הראשי במאבקם היה הרב משה לוינגר זצ"ל שעמד חוצץ נגד כל עסקני מועצת יש"ע, שנקטו בכל מיני צעדים נכלוליים,כדי לבודד את מתנגדי ההסכם המביש.
חוות מעון הוחרבה לאחר מאבק עיקש – שזכיתי להיות חלק ממנו – אבל הרוח של אנשי חוות מעון ניצחה. חבל שתלמידיו של הרב לוינגר לא מבינים את מה שהוא הבין.
תגובות
תלמידי הרב לוינגר צר לי אבל הסוסים ברחו מהאורווה חבריך החליפו את האידאולוגיה של יישוב הארץ במצעדי שחץ וגאווה כל אידאולוגיה שאין עמה חיבור לעמל התורה סופה בטלה וגוררת עוון
ביריון, מחסידי תורת "אחרי המבול"
עוד 'לוחם' שלא שירת בצבא... וד"ל.
מילים בסלע, טוב לשמוע שנשארה עוד דעת בזמננו אנו....
אל תלכי בשבי אחרי מילים נבובות,גם איתמר היה אריה,והיום הוא יבחוש,