אביר

כמי שעוסק משחר ימיו בהלכה ובחיבורה לאקטואליה, גדלתי על פסיקותיו של הרב עובדיה יוסף נ"ע. דמותו ההלכתית הצטיירה בעיניי כאחד מקמאי; אביר ללא חת, בעל כושר חתירה לפסיקה ריאלית, מתוך (ולמרות) שפע מדהים של מקורות המשתרעים על פני אוקינוס ההלכה לדורותיה.

לחיבוריו תרומה חשובה לניווט דרכי האישית לשדה ההלכה היצירתית, בת ימינו. לימודי הרבנות בכולל האברכים הראשון ל'ישיבות ההסדר', בכרם ביבנה, כללו סבב היכרות ובחינות בפני שורת רבנים חוצת-מיגזר. באמתחתי כתב סמיכה מאת "הצעיר עובדיה יוסף ס"ט, חבר ביה"ד הגדול, מלפנים אב"ד במצרים", תשכ"ו) בכתב יד פנינים: "בא לפני… שמן תורק שמו ונבחן לפני… והשיב כהלכה… וכל מן דין סמוכו לנא".

מכון 'צומת' נוסד (תשל"ו/76) בשנות כהונתו כראשון לציון (תשלג-מג/73-83). הגיבוי ההלכתי שקבלנו ממנו, ומעמיתו הרב שלמה גורן זצ"ל (בצד רבנים נוספים כר"ש ישראלי, רח"ד הלוי ורש"ז אוירבך זצ"ל) היו לנו ל"משען ומשענה, משען לחם ומשען מים" (עפ"י ישעיה ג,א). דלתו של מרן היה פתוחה בפנינו. אזכיר לדוגמא את אחד הפיתוחים הראשוניים שלנו – ה'שבתפון', טלפון-גרמא לאנשי רפואה ובטחון – אשר הוצג בפניו וזכה לאישור מפורט המהווה מעין הסכמה עקרונית לשלל פיתוחי 'גרמא' שבאו בעקבותיו. (תשובתו פורסמה ב'תחומין' כרך א, בצד הסכמת הרב גורן. מרן ציין בהסכמתו כי נועץ עם 'גדולי תורה'. כעבור… 30 שנה נודע לנו כי 'גדול התורה' עמו נועץ הוא הרב שאול ישראלי. תשובת היעוץ נמסרה לנו מעזבונו ופורסמה ב'תחומין' כרך ל"א).

בשנות כהונתו כראשל"צ נהגתי מדי פעם לסור למעונו הפרטי ב…שעת ארוחת הצהריים. הרב – בהסכמת הרבנית שהגישה לו מרק – ניאות להשיב לשאלות האורח הטרדן, במאור פנים ומתוך חיבה יתרה ל'הלכה ואקטואליה'. גישתו ההלכתית, אשר רבות נכתב עליה באלו הימים, היתה – ועדין – נר לרגלינו ואור לנתיבתנו, בצד פוסקים נוספים שהילכו ומהלכים בנתיב זה.

מסגר

עד… עד שקמה תנועת ש"ס כסיעה פוליטית לכנסת (תשמד/84). תוך זמן קצר, ובהדרגה, נחסמה הגישה אל הרב לשכמותי, ואולי לכלל ציבור הרבנים (האשכנזים?). התעניינתי אצל חברים ועמיתים, בעלי הלכה ויושבי על כס רבנות, ומסתבר כי לא היתה גם להם נגישות אל בעל 'יביע-אומר'. מרן 'נסגר' כרבע יובל שנים בהיכל אשר דלתותיו (וצינורות המידע אליו) נשלטו בידי בעלי ענין פוליטי-חברתי. דומה כי גם (כל?) פסקיו ה'מהפכניים', ה'דרמטיים', ה'ציבוריים' וה'מתחשבים' נכתבו בתקופה שקדמה. הללו נעצרו בפועל עם וע"י ייסודה של תנועת ש"ס. אכן, מודה אני כי אילו היה ממשיך במסלול ההלכתי בלבד היה זוכה רק ל-300,000 מלווי-מיטה, כרש"ז אוירבך זצ"ל. תוספת חצי מיליון מלווים הגיעו מתוך פועלו העדתי-פוליטי, אך עולם התורה וההלכה הרחב הפסיד…

זכורני כי חיזרתי אחריו, לאחר תום כהונתו כראשל"צ, לדון בהצעת פתרונות לחילול 'שבתרבות' ב'הבימה' בתל אביב, ולשוא! כיו"ב לא הצלחתי להגיע למרן בקשר לייסוד מינהל הגיור, בעידוד הראשל"צ בקשי-דורון (תשנה/95). מאידך, אציין כי הרב, כאיש הלכה מובהק, חיבב את כרכי 'תחומין', הציבן במרכז ספרייתו וכנראה רשם פה ושם הערות שוליים. מדי כמה שנים איפשרו אנשי חצרו ביקורון קצרצר למסירת כרך חדש, לטפיחת-סטירה ולברכת הדרך, אך לא לשאלות מן הסוג שהעסיקו אותנו.

החמצות

תחושת ההחמצה איננה רק במישור ההלכתי-פסיקתי. היא יותר בתחום המיגזרי-עסקני. למרות חיבתו של מרן לרבנים ואישי הלכה – אלו דוללו בשיטתיות מנציגות ש"ס לכנסת, והכל כמובן בחסות ובשם הרב. נזכיר אחדים הצפים בזכרוני, מהם ז"ל ומהם לחי"ט: הרבנים יצחק פרץ, שלום בן שמעון, הבן יעקב יוסף, יוסף עזרן, אריה גמליאל, משה מאיה, חיים אמסלם ואולי נוספים. מועצת חכמי התורה, שיכלה לכלול אישי הלכה מזרחיים מן השורה הראשונה, כוללת היום 2-3 'אומרי הן' שאינם בשורה זו. חסרים שם שמות כבדי-משקל וסמכות, ואמנע מלהציעם כאן. האם מרן דחאם בידים או בעלי 'מניות שליטה'? נחשו!

וההחמצה הגורפת ביותר, בעיני, היא ההטייה העסקנית את לבו של הרב, ואת תנועת ש"ס, לאפיק החרדי-ליטאי. עדות ניצחת לכשלון פועלו של הרב להשיב עטרה ליושנה ולרומם את קרן התורה המזרחית היא… מוסדות הלימוד של מרבית בני ח"כי ש"ס – בחצרות אשכנז וליטא…

==

המאמר נכתב במוצ"ש לך-לך ויפורסם בעלון 'שבת בשבתו'