ביקורת סרטים: 'אגדת חורבן' האם ההיסטוריה חוזרת?

על רקע השסע העמוק בחברה הישראלית, גידי דר במאי הסרט "אושפיזין" אשר כתב גם את הסרט הזה יחד עם שולי רנד לא היה יכול לבקש זמן נכון יותר להוציא את הסרט הזה לבתי הקולנוע.

נראה כי הסרט אשר מספר על חורבן בית שני משרטט לנו בדיוק איך מדרון חלקלק של שנאת חינם יכול למוטט את הבית ולהביא לחורבן. נכון, אנחנו לא שם היום, אבל די לצפות בסרט בכדי להבין שלכל אחד אמת משלו ולכל אחד צד אחר בסיפור ואם כל צד יתבצר באידיאולוגיה שלו טוב לא יצא מזה אלא בדיוק להיפך, רעב, כיבוש וחורבן.

ועדיין, הסרט נותן לנו זווית של כל צד ולעיתים אתה מוצא את עצמך מתחבר לדמות אחת ולעיתים אתה מתחבר לדמות שלא חשבת שתמצא איתה מכנה משותף.

״אגדת חורבן״ הוא אפוס קולנועי יוצא דופן המורכב מלמעלה מ- 1500 ציורים של האומנים דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט ("ואלס עם באשיר"), ומשוחק בקולותיהם של שולי רנד, זאב רווח, מוני מושונוב, עמוס תמם, יעל אבקסיס ויגאל נאור.

בכל סרט איכותי כיף לצפות באקרנים, המסך הגדול, הסאונד החזק והכיסא הנוח מוסיפים הנאה גדולה לצפייה מאשר במסך בבית. אך הפעם נראה כי חובה לצפות בו רק בבית קולנוע ואסביר: הקולות המיוחדים הניתנים לדמויות יחד עם הטכניקה המדהימה המשלבת מאות ציורים של האמנים פולונסקי ופאוסט  עם אפקטים של עריכה בין התמונות והתנועה ההולכת ונהיית אינטנסיבית ככל שהסיפור מתקדם אל סופו, יוצרת מותחן פוליטי היסטורי רחב יריעה ומיסטי אשר ניתן לחזות בו רק בקולנוע וגורם לך להישאב לתוך הסיפור. לא, זה לא איזה גימיק שיווקי ( הכותב לא מקבל תמלוגים על כך), ואולי אף יהיה קשה להבין זאת דרך הטריילר (שיותר מזכיר חיזיון אורקולי) או מתוך הכתוב אבל, היות וזה סרט שעוד לא ראינו בעבר מבחינת הטכניקה ( בעצם מדובר פה על דו ממד שמקבל חיים) יהיה קשה עד בלתי אפשרי לחזות בכך במסך הביתי.

"אגדת חורבן" מביא בפעם הראשונה לקולנוע את אחד הסיפורים הגדולים בהיסטוריה – סיפור המרד היהודי באימפריה הרומית שהידרדר למלחמת אחים והוביל לחורבן בית המקדש השני. הסרט מבוסס על מקורות היסטוריים בהם אגדות החורבן התלמודיות וספרו של יוסף בן מתתיהו ״מלחמות היהודים ברומאים״.

הסרט מתאר את הסיפור המצמרר של חברה מקוטבת הנקרעת לגזרים ומתגלגלת ככדור שלג לעבר האבדון. הוא מסופר מנקודת מבטו של בן בטיח, דמות שמקורותיה באגדות החורבן שבתלמוד (מזוהה גם בשם ׳אבא סיקרא׳). בן בטיח הופך מצעיר תמים ורך מזג אשר השאיפה לצדק ולחירות דוחפת אותו למעשים קיצוניים שישפיעו על גורל העם היהודי עד ימינו.