לאחר שפרסמה פוסט עם מסר חשוב כי לאחר הלידה בו כתבה כי אין צורך שהיולדת תרגיש שהיא צריכה לחזור לעצמה, אנה ארונוב, הרקדנית ומשפיענית הרשת המפורסמת, מפרסמת את חווית לידת בנה הבכור, אדם. אנה מפרטת על הפנטזיה ללדת בלידה טבעית, הכאבים, ומפתיע במיוחד: על כך שנהנתה בצירים בלידה.

הפוסט המלא אותו שכתבה אנה:

"ילדתי. זה בגדול הסיפור. אני באמת מאמינה שהתוצאה במקרה הספציפי הזה יותר חשובה מהדרך. כל אחת והדרך שלה, הכל מבורך כל עוד השניים בריאים בסופו של דבר. אז איך ילדתי?!

בשבוע 40 פלוס 2 החליטו הרופאים לזרז אותי. סוכרת הריון, גיל, מוניטור, הכל ביחד. המלצה רפואית הייתה לזירוז. אני לא מתווכחת עם הרופאים, הבריאות של שנינו הייתה בראש סדר העדיפויות.

נכון, בפנטזיה אני יולדת טבעי, אבל יש מציאות והייתי מוכנה מראש לכל תסריט ולא התנגדתי לכלום. 24 שעות הייתי מאושפזת בטרום לידה. לא הרגשתי דבר, היה קצת מתח באוויר. זירוז ששמו ל 30 שעות, עברו 24 לא קרה כלום. לקראת הערב התחילו כאבים מאוד חלשים באזור הגב התחתון.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Anna Aronov (@aronovanna)

ביקשתי שישימו לי מוניטור שנראה את התדירות ואיך אדם מגיב לצירים. אני עומדת ליד המיטה עם המוניטור על הבטן, אייל רואה עובדה על בחור חד הורי שגילה שיש לו עוד ילדה. פתאום ברגע אחד תוך כדי אני מרגישה שיורדים לי המים.

בינינו הייתי בלחץ שלא אזהה את זה. שאפספס ירידת מים, אולי זה לא יהיה משמעותי או מורגש. אבל אי אפשר לפספס את זה. כשירדו לי המים לא נשאר שום ספק. פתאום ממצב איזה בריזי ויממה על המיטה הכל התחיל לקרות ומהר.

מים, רופא, בדיקה, מים מקוניאלים, מעבירים אותי למיטה, מהר חדר לידה, חייבים זירוז, עירוי, פיטוצין, נכנסתי לזון (תודה לדקלה והכנה ללידה טבעית) ציר, עוד ציר, ציר יותר חזק. אני על הרגליים, ככה נוח לי, נשימות, שאיפה ארוכה, נשיפה לתוך הכאב, מוזיקה נעימה בחדר, לאט, תוך כדי תנועות מעגליות באגן שממש נעימות לי.

כל ציר אייל מוכן עם שמן שקדים ועושה עיסוי בגב התחתון. כל ציר. אחרי קצת זמן שאלתי את אייל אם עברה כבר שעה שאנחנו פה, הוא הסתכל על השעון ואמר שעברו כבר שלוש וחצי שעות. הזמן עובר בדקה. 4 וחצי שעות של צירים חזקים.

זה ישמע מוזר אבל נהניתי מזה. לפחות חצי מהזמן, היה משהו עוצמתי בכאב הזה, כאב טוב כזה, מחזק. אני מאוד עייפה. לא ישנתי לילה, הכאב מתחיל להתיש, אני לגמרי מתמודדת עם הכאבים אבל לא עם העייפות. הרגליים קצת רועדות, אני עומדת כל הזמן רק ככה נוח לי בציר.

מיילדת אומרת לי שחייבים להתקדם כי אין לי פתיחה כמעט בכלל, פיטוצין חייב לעלות ואין לנו זמן למשוך בגלל המקוניום. אפידורל. מנוחה. קצת מנוחה. אני חייבת לנוח כי הלידה עוד לפני ואני באפיסת כוחות. לא יודעת כמה זמן נחתי. פתאום פתיחה 8.5 לחץ חזק באגן. צירים מורגשים שוב. אני נושמת חזק משמיעה קולות מוזרים שממש עוזרים לי.

לא מוסיפה אפידורל רוצה להרגיש הכל. רוצה להיות אקטיבית בלידה. שוב לא יודעת כמה זמן עבר המיילדת אומרת לי ללחוץ. שוק! אני מסתכלת על אייל הוא עליי שנינו לא ציפינו שזה הגיע, שזה הגיע ממש עכשיו. לחיצות. 25-30 דקות אדם על הבטן שלי. חם, נעים, יפה, שלנו. 12 שעות בחדר לידה עברו מהר.

בתחושתי הייתה לידה מדהימה. הרגשתי הכל בעוצמות. חוויה מדהימה. גם עבורי וגם עבור אייל שממש היה שם כל שניה וכל נשימה. כעבור שבועיים אני מבינה איך נשים שוכחות הכל. לידה זאת חוויה עוצמתית, חיובית, חזקה ומאוד זוגית בעיניי. ומשם הכל התחיל".