פרשת קרח: פעמים רבות בחיים אנחנו נתקלים בסיטואציות מאוד לא פשוטות בין אדם לחברו, מאבקי כוח ודברים נוספים, בפרשת השבוע משה רבנו מלמד אותנו שיעור מאוד חשוב בצורת התמודדות במצבים כאלה.

קורח ועדתו מגיעים אל משה וטוענים נגדו, משה רבנו מגיב בצורה קשה "וישמע משה ויפול על פניו", הוא לא יודע מה לעשות, זהו מצב קשה. ממשיכה התורה "וידבר אל קורח ואל כל עדתו לאמור, בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו…" אומר להם משה רבנו בואו נחכה למחר בבוקר, ואז ה' יחליט מי צודק, אתם או אני.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2021-06-10 at 06.47.30

למה לחכות לבוקר? למה לא עכשיו? עכשיו אתם תוקפים אותי – הקב"ה יכריע עכשיו, האדמה תפתח את פיה, וגמרנו, למה לחכות? אומרים חז"ל במדרש תנחומא, משה רצה לתת להם את הלילה אולי הם יחזרו בתשובה, מסביר הרש"ר הירש, לפעמים אדם נמצא בעמדה כוחנית ונכנס לסיטואציה מסוימת, לאיזו אווירה לוחמנית, והוא לא מסוגל לעצור רגע, ולחשוב, אולי אני טועה כי הוא באווירת מתח ומאבק.

אומר משה, מחר בבוקר, עכשיו אתה כועס, עכשיו אתה עצבני, מתלהם, בוא נחכה. בלילה, אתה לבד, עם אשתך, יכול לחשוב פעם נוספת בצורה יותר רגועה, יותר שקולה, אולי תבין שאתה טועה. מלמדנו משה שצריך לשבור את הסיטואציה הלוחמנית ולתת זמן שקט לאדם השני, שיוכל להירגע ולחשוב פעם שניה.וזה אכן עבד.

כידוע אשתו של און בם פלט הצילה אותו, בניו של קורח התעשתו, חזרו בהם, ויצא מהם שמואל, ההתנה לבוקר באמת עזרה.אך אם נשים לב טוב, משה רבנו אומר להם בואו נמשיך מחר בבוקר, לא מחר בערב, לא עוד יומיים, הוא לא אומר קחו את הזמן בנחת להירגע, אלא מחר בבוקר, מצד אחד הוא נותן להם זמן להכיר בטעותם, וחלקם ניצלו את ההזדמנות, מצד שני הוא לא נותן לזה להימרח. למה?

כי אם הזמן נמשך יותר מדי – אלה שלא חזרו בהם ימשיכו את הלוחמנות, והעסק יגדל ויגדל ככל שחולף הזמן, והעניין יהיה יותר גדול ועוצמתי ויצא לגמרי מפרופורציות. לכן אומר להם משה מחר בבוקר אנחנו הולכים לסגור את הסיפור הזה.בסוף הפרשיה קורה דבר מאוד מעניין "וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרון לאמר אתם המיתם את עם ה'". כידוע, הסיפור לא נגמר כשקורח נבלע באדמה, וכשהגיע יום המחרת, פתאום כל עדת בני ישראל טוענים כלפי משה, זה כבר לא רק קורח ועדתו, אלא כל העדה כולה.

אנחנו צריכים ללמוד מכאן לתת לשני את ההזדמנות להתעשת, וזאת על ידי שבירת האווירה הקשה על ידי פסק זמן קצר, אבל לא יותר מדי זמן כדי שאם הזולת ממשיך במאבקו – העניין לא יצא לגמרי מכל פרופורציה.