הבעיה של הימין מאז ומעולם הייתה שהוא נלחם שנים באופוזיציה כדי להגיע לשלטון, ואז כשהוא סוף סוף מצליח להגיע לכס ראש הממשלה אין לו שום תכנית עבודה ברורה. לראש הממשלה המיועד נפתלי בנט היו תכניות עבודה בנושאים מדיניים (תכנית ההרגעה) ובנושא הקורונה (איך לנצח מגיפה), שניהם נראים כבר לא רלוונטיים כרגע. אבל הנה תכנית עבודה לחודש הראשון לכהונתו.

לפרק את הוועדים הגדולים

זו שעת רצון. את הקואליציה מרכיבות מפלגות שאת רובן המוחלט לא בוחרים בפריימריז ואין להם אילוצים מגזריים. מתוך 61 חברי קואליציה, רק 13 נבחרים בבחירות פנימיות. המשמעות היא שאין מוקדי לחץ על ראשי מפלגות. כמו שבזמן ממשלת רבין, דווקא חיים רמון ממפלגת העבודה הוא זה שפרק את ההסתדרות, גם עכשיו יכולה ממשלת בנט-לפיד הקפיטליסטית לפרק את הוועדים הגדולים: את ההסתדרות, את ועד העובדים של התעשייה האווירית, של רשות שדות התעופה, של הרכבת ושל חברת חשמל.

נתניהו פחד מהם. "וועדי השאלטר", שסגרו את המדינה כשהתחשק להם, איימו על הליכוד ועל חברי הכנסת שלו בגלל הכוח שלהם בפריימריז. עכשיו שהליכוד באופוזיציה זה הזמן "לנקות את השולחן" – אפשר על ידי חוק שיסיר את החיסיון מאגודות עות'מניות, ואפשר בדרכים אחרות. החלשת הכוח של ארגוני העובדים תוריד משמעותית את יוקר המחייה, ותצעיד את המדינה קדימה.

ועדת חקירה ממלכתית לאסון בהר מירון

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הדוחק באסון בהר מירון (שימוש לפי סעיף 27א)

45 הרוגי האסון בהר מירון מחפשים צדק. עד עכשיו הגורמים האינטרסנטיים במפלגות החרדיות ובליכוד מרחו ומסמסו את ועדת החקירה, ועדת הבדיקה ואפילו את החקירה המשטרתית.

עכשיו, כשמתחלף השר לבטחון פנים, והמפלגות החרדיות באופוזיציה, אפשר לצאת לבדיקה מעמיקה של כל הכשלים והליקויים שהביאו לאסון בהר מירון. לוועדה שתבחן את המקום, צריכות להיות שיניים להמליץ גם על פתרונות להמשך, עד כדי הפקעה של המקום ואולי גם הריסתו ובנייתו מחדש בהתאם לתקן ישראלי.

להחזיר את הביטחון האישי לתושבי ישראל

12 שנות נתניהו הביאו לאובדן המשילות בנגב, בגליל, בוואדי ערה ובערים המעורבות. הגיע הזמן לעשות סדר. דווקא השיתוף של רע"מ בממשלה, יכול להועיל ללגיטימציה למסע לריסוק הפשיעה בחברה הערבית. שלטון הליכוד ידע לשלוח פלוגת מג"ב להטריד את תושבי יצהר בגלל שריפת אוהל של חיילים. ללוד ועכו הוא פחד להיכנס.

זה הזמן לצאת למסע מרוכז במוקדי פשיעה. בכל חודש 'מתלבשים' על עיר אחרת, 4-5 פלוגות של מג"ב, משטרה, מחלק הסמים, הנשק וההונאה, ומנקים אותם מפושעים. זה צריך להיות "ברגישות ובנחישות".

בנוסף, כמו רודי ג'וליאני בניו יורק, הביטחון האישי מתחיל מאכיפה של עבירות קלות במרחב הציבורי. אפס הכלה לבריונות בכבישים, לתגרות של כסאות פלסטיק בפארק מים ושל מכות בין אוהדים במגרשי כדורגל, תחזיר גם את ההרתעה לרחובות. יד קלה יותר על ההדק במקרים של גניבות רכוש בקו התפר וגניבות חקלאיות, יחזירו את הביטחון לתושבים.

לקיים החלטות ממשלה

הרעה החולה של ממשלת נתניהו הייתה להבטיח הבטחות בקול גדול, להצביע עליהן בממשלה ואז פשוט לא לקיים אותן. עשרות רבות של החלטות כאלה בכל התחומים, מוועדת שרים לענייני אלימות נגד נשים ועד מתווה הכותל, הפכו לאות מתה בקובץ החלטות הממשלה.

היום סופרים 930 יום מאז שנתניהו הבטיח כי חאן אל אחמר יפונה "בקרוב מאוד".

אם הבטחת – תקיים

בנט נכנס לממשלה הזו במינוס, בגלל הבטחות בחירות שלא לשבת עם לפיד ולא לשבת עם עבאס. אבל נזכיר כי במשך 12 שנה, נתניהו הרבה להבטיח, ולא נטה לקיים. ממשלת בנט-לפיד היא ממשלה שברירית שתלויה על בלימה. לא חייבים להבטיח הרבה דברים, אפשר גם לדחות החלטות בנושאים שונים. אבל את מה שהחליטו בממשלה – לקיים ואם אפשר גם במהירות.

בג"צ הגיור הרפורמי חיכה להחלטת ממשלה במשך 12 שנה, עד שהשופטים נאלצו להכריע. אין טעם למשוך סוגיות אזרחיות כאלה במשך זמן כל כך גדול. אפשר להגיד, אנחנו לא מחליטים, אבל אם החלטת – אז גם תבצע.

להתראיין ולקיים מסיבות עיתונאים

התקשורת בישראל התרגלה לכך שראש הממשלה עונה לשאלות רק בשבועיים שלפני הבחירות, ובסוף מבצע צבאי בעזה. בארה"ב מקיים הנשיא תדרוך יומי שבו הדובר שלו משיב לשאלות עיתונאים, ובחלק מהתדרוכים האלה גם הנשיא נוכח ועונה על שאלות.

מאז ההחלטה ללכת על ממשלת לפיד, בנט מסתפק בהצהרות לתקשורת, ולא השיב על שאלות (למעט ראיון אצל עמית סגל). אם רוצים לעשות שינוי מול שלטון נתניהו, אז צריך להקדיש זמן גם לתשובות על שאלות שבסדר היום. פחות סרטונים מהלשכה ויותר מגע עם האזרחים, באמצעות שאלות ותשובות.