צפו: קצר על הפרשה | המציאות מנפצת חלומות

פרשת שלח לך: פעם אחר פעם הקדוש ברוך הוא מבטיח לאברהם את ארץ ישראל. החלום לקבל את הארץ, לרשת אותה, וההבטחות האלוקיות על הארץ, עוברות מאברהם ליצחק, מיצחק ליעקב, מיעקב לצאצאיו, ואחרי ארבע מאות שנה ביציאת מצרים ה' אומר למשה רבנו "והבאתי אתכם אל הארץ", החלום הגדול עומד להתממש.

כשהחלום השמימי הזה, ההבטחה האלוקית הנשגבה הזו מתממשת צריך ליישב, צריך לבנות, צריך להתמודד עם הגוים שגרים פה, צריך להילחם על הארץ. יש לתרגם את החלום למציאות ריאלית, ופה המרגלים נפלו. הם לא ידעו איך להתמודד עם המציאות הריאלית של אותם עמים חזקים שגרו כאן.

המודל של החלום והתנפצותו מול המציאות הממשית קרה גם בפעם השנייה שעם ישראל נכנס לארצו.

בחורבן בית ראשון, ובכל הגלויות השונות הכרוכות בכך, עם ישראל התפזר באזור. אני מתאר לעצמי שלכל אנשי מלכות ישראל ומלכות יהודה שהסתובבו אי שם מזרחית לארץ היה חלום טבעי לחזור הביתה, והם רצו לחזור לארץ ישראל. יום אחד כורש אומר אתם יכולים לחזור, כמה עלו? – רק ארבעים ושתיים אלף, ועזרא מנסה ומתאמץ להעלות לכאן עוד ועוד אנשים, למה? – כי המציאות הריאלית לבנות בית מקדש, להתמודד עם צרי יהודה, עם הבעיות הכלכליות שהיו להם, איימה על החלום, כי הרבה יותר כיף לחיות בחלום.

אלפיים שנה עם ישראל מסתובב בגלות וחולם על ארץ ישראל, חולם ומתפלל "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", וכשלפני כמה דורות החלום מתחיל לקרום עור וגידים, קורה בדיוק אותו תהליך. רבים מעם ישראל שלא מוכנים לעזוב את החלום, והוא מתנפץ מול המציאות, מול ההתמודדות עם המלריה, ההתיישבות, הבעיות הכלכליות, והביטחוניות, הבעיות הרוחניות וכו', ושוב המציאות הריאלית מרסקת את החלום, והם לא מוכנים ליטול חלק בתהליך.גם היום, למעלה משבעים שנה אחרי הקמת המדינה, למרות שמרכז העם היהודי נמצא פה בארץ, רוב עם ישראל מעדיף לשבת בגלות ולחלום על ציון.

אשרינו שזכינו להיות מצאצאיהם של כלב ויהושע שיודעים לתרגם את החלום הגדול למציאות ריאלית של עלה נעלה ויכול נוכל.