נתניהו תמיד היה מר "ביטחון שוטף". עזבו אותו ממושגים כמו כבוד לאומי, אחריות, ארץ ישראל השלמה או ימין בכלל. זה לא חדש אגב, כך היה גם עם גדולי ה"ניצים" מהימין שהגיעו לכסא ראש הממשלה. מבגין ועד היום.

עדיין, ההתרפסות היום כבר שוברת שיאים.

**

אנחנו לא מדברים על עמידה מול צבא מצרים, סוריה או אפילו ירדן החלשה. אנחנו מדברים על עמידה פשוטה יחסית מול כמה ערסים בעזה עם צמיגים בוערים ויכולות מוגבלות מאוד; גבולות, חשמל וסיוע שתלוי בעצם במדינת ישראל.

אנחנו מדברים על ארגון טרור מוכר ורשמי, שמעבר לכך שיורה טילים על אוכלוסייה אזרחית, מחזיק בניגוד לכל עמדה מוסרית, ובניגוד לחוק הבינלאומי, גופות חיילים, ואזרחים ישראליים חיים.

אנחנו מדברים על יכולות מודיעיניות מהטובות בעולם, מול כמה מוחמדים עם טמגוצ'י.

אנחנו מדברים על גסיסה איטית וממושכת של הימין הפוליטי, מאז בגין, ועד אתמול. עד אתמול, כי היום נשבר שיא נוסף.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נתניהו עם שר החוץ הגרמני (וידאו: רועי אברהם/ לע"מ, סאונד: בן פרץ/ לע"מ )

**

יציאה להפסקת אש, כשכל התנאים לטובתנו, בלי לחסל את דף, הנייה, סינואר או משעל. ובעיקר בעיקר. אפילו בלי מילה אחת, על להשיב את אורון והדר, את אברה והישאם.

הימין כמו שהכרנו אותו עד עתה, גמור. הימין הישראלי צריך להתפכח. ישראל צריכה להתעורר.

ההשכמה מתחילה בהבנה שאנחנו לא על זרי הדפנה. שאף אחד לא יספר לנו סיפורים על הצבא, המודיעין, הכלכלה או נינג'ה ישראל הגדול במזרח התיכון.

**

בשבועיים האחרונים, ישראל נכנסה בקיר במהירות של 200 קמ"ש. זה כנראה פגע אנושות בכמה דברים חשובים כמו ההרתעה, האידיאולוגיה הימנית ועוד. אבל יש סיכוי, אולי סיכוי קטן שזה גרם לקריסת מגדל קלפים שהיה צריך לקרוס מזמן.

לא סיימנו את העבודה פה.

בית שנפגע במבצע (צילום: אבי רוקח/פלאש 90)

**

ברוך השם ייבשנו ביצות, סללנו כבישים, בנינו צבא וכלכלה ועוד ועוד.אבל הרוח. אוי ואבוי לה לרוח.

אנשים טעו לחשוב שברגע שיש פה עמק סיליקון של הייטק פורח, חסר רק שנעפיל למונדיאל וסיימנו. ולא היא.

אנשים שפה, כבר לא מבינים למה הם פה. יחסים של ערבים-יהודים, סוגיות של דת ומדינה, שאלות של התבוללות מול עלייה, יחס לאומות העולם. הכל הפך להיות שולי. עד שהנושאים האלה כבר עולים, כל הקולות ששומעים הם רק "איך אנחנו יוצאים מהוויכוח הזה?".

לא חלילה מה נכון. לא מה ראוי, לא מה הקשר של הסוגיות האלה לזהותנו ולמטרותינו בעולם. אלא איך אנחנו יוצאים מהסוגיות האלה בלי לשבור פה הכל. רק בואו ננוח. למה לכפות. למה לריב. הנה הנה תראו את אירופה.

אלא שכבר אמר המשורר "פה זה לא אירופה".

**

ואם תרצו, זה כל ההבדל בין ימין לשמאל. השמאל יותר "אידיאולוגי", הימין יותר "אחראי".

כמובן שהאידיאולוגיה של השמאל איננה אידיאולוגיה, והאחריות של הימין אינה אחריות. אבל בסופו של דבר זו השורה התחתונה.

השמאל עושה כל שביכולתו לממש את את רעיונותיו כי הוא כבר מזמן וויתר על הניסיון להיות מיוחד. זה הרי גזעני.

הימין מעדיף להישאר מיוחד בזה שממציאים פה דיסק און קי, ועגבניות שרי. הנה לכם דבר נחמד שכולם יוכלו להתחבר אליו.

השמאל מעדיף לשאוף למקום שלא מתאים לו, והימין זנח את שאיפותיו. רק לא לשבור. רק "לשמור על השלטון".

וזה כל הסיפור.

**

אולי, אולי.

אולי המשבר וההתנגשות הזו בקיר גרמה לאנשים לחשוב שוב. אולי נתחיל לעבוד קשה היום, כדי שיהיה פה שונה וטוב יותר מחר. ואולי זה יקח עוד זמן מה.

יש פה לא מעט ביצות רוחניות לתקן, והרבה צמרות רוחניות לנטוע.

עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה ו"נצח ישראל לא ינחם ולא יישקר כי לא אדם הוא להנחם"

חברים. בשביל לנצח, צריך לעבוד על הנצח.