חבר הכנסת שמחה רוטמן מהציונות הדתית, מסביר מדוע החליט לחתום על מועמדותו של יצחק הרצוג לתפקיד נשיא המדינה. המהלך של רוטמן גרם לרבים לתהות מדוע הוא חותם למועמד שאינו מזוהה עם המחנה הלאומי.

הפוסט המלא של שמחה רוטמן

בשעות האחרונות התפרסמה הידיעה לפיה חתמתי על מועמדותו של יו"ר הסוכנות, בוז'י הרצוג, לתפקיד נשיא המדינה.

מאז התפרסמה הידיעה קיבלתי מספר רב של פניות ותמיהות, מחברים, מעיתונאים, מתומכים וממצביעים, כששאלה אחת בפיהם: מדוע חתמתי על המועמדות?

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נאום הבכורה של שמחה רוטמן (צילום: ערוץ כנסת)

חלק מהפונים תהו מה היתרונות שמצאתי בו. חלק שאלו מדוע להצביע לו למרות שהוא איש שמאל. חלק הזכירו את השמירה שלו על זכות השתיקה בפרשת עמותות ברק וחלק סתם ביקשו הסבר.

אשתדל להסביר ולהבהיר בקצרה: ראשית, כדאי לנקות מהשולחן את שאלת העמדה הפוליטית. אכן, עמדותיו של בוז'י הרצוג נטועות בשמאל המדיני, ואילו אני איש ימין. גם בתחום הכלכלי, הרצוג מחזיק בתפיסות שונות משלי על תפקידה של המדינה ועל מידת ההתערבות הנדרשת בשוק החופשי. אפילו בתחום מערכת המשפט, היקר במיוחד לליבי, הרצוג אינו שותף מלא לעמדותיי. אמנם יש בינינו נקודות הסכמה רבות, אבל אין ספק שהוא לא היה חותם על כל מילה בספרי "מפלגת בג"ץ".

אבל אף אחת מהשאלות הללו אינה רלוונטית לתפקודו של נשיא המדינה. אני חושב שבכל אחת משאלות הליבה הללו, רובי ריבלין, נשיא המדינה הנוכחי, קרוב לעמדותיי הרבה יותר מאשר בוז'י הרצוג, ואולי אפילו יותר מרוב חברי הכנסת. זה לא הפך אותו לנשיא טוב יותר. זה לא הפך את כהונתו לכזו שתרמה לתדמיתו של מוסד הנשיאות. זה לא קירב את חלקי העם השונים אלה לאלה ולא עשה מאומה לטובת חשיבה ארוכת טווח על עתידה של המדינה ועל עתידו של העם היהודי.

נהפוך הוא, נאום השבטים של רובי ריבלין, שתל אג'נדה בעייתית ביותר במערכת החינוך ובשיח הציבורי. אם אתם מעוניינים לקבל טעימה קטנה מהביקורת על נזקיו של נאום זה ועל הנזק של המסקנות העולות ממנו, אתם מוזמנים להקשיב לנאום הבכורה שלי בכנסת.

אפשר בהחלט לחשוב על שינוי או על ביטול מוסד הנשיאות, אבל כל עוד מוסד זה קיים, ראוי שאדם שיודע מה הוא מעוניין לעשות בו ויודע כיצד לדבר לחלקים שונים של העם היהודי מבלי לעורר אנטגוניזם, יכהן בו.

יצא לי פעמים רבות לראות את עבודתו של בוז'י הרצוג. לפעמים כמביט מהצד, זבוב על הקיר, מתמחה שיושב בוועדת השרים לחקיקה ומקשיב לדברים שנאמרים על ידי השרים השונים. לפעמים גם כבן שיח, בדיונים בוועדות בכנסת, כשהוא על תקן חבר הכנסת ואני על תקן נציג התנועה למשילות.

וגם בשיחות של אחד על אחד. תמיד התרשמתי ממנו. גם כשלא הסכמתי איתו וגם כשהסכמתי עם דבריו. כמובן שלא הייתי רוצה אותו בתור ראש ממשלה או בתור שותף קואליציוני. כשצריך להוביל מדיניות פרקטית, בחיי היום יום, ההבדלים גדולים מדי והפערים משמעותיים.

אבל כשראיתי ושמעתי את דאגתו ליהדות התפוצות, לזהותה היהודית של המדינה, ולמה שמחבר את כולנו יחד, בשיחות שלא ניתן להם כל פרסום – לפני שאני או הוא ידענו שאהיה חבר כנסת, וייתכן שאפילו לפני שהוא תכנן להתמודד לנשיאות – התרשמתי מאוד ממנו ומצורת החשיבה שלו.

ראיתי איך הוא מצליח לייצר קשר ושיח בין החלקים השונים באוכלוסיה ובעם היהודי. ובעיקר, ראיתי ושמעתי בקולו ובמעשיו שפשוט אכפת לו. אכפת לו מהעם. אכפת לו מהמדינה. אכפת לו מהיהדות.

אכפת לו מהמורשת שלו ושל משפחתו. של אביו, שלמיטב זכרוני הוא הנשיא האחרון של מדינת ישראל שכהונתו לא גרמה לי בושה או מבוכה. של סבו, הרב הראשי, שהגותו בנושא המדינה היהודית היא מקור בלתי נדלה של חשיבה יצירתית. ולכן המלצתי בעדו. הוא בוודאי מועמד ראוי לנשיאות מדינת ישראל.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

מרים פרץ בכנסת, שבוע שעבר (צילום: בנצי רובין/סרוגים)

האם השמירה שלו על זכות השתיקה בפרשת עמותות ברק צריכה למנוע ממני להמליץ בעדו? היום, כאשר כבר כולם יודעים את שיטותיה של מערכת התביעה הישראלית בטפילת האשמות על נבחרי ציבור, אני אנטור לו על כך?

האם העובדה שאיני מסכים איתו צריכה למנוע ממני להמליץ בעדו? אם תפקידה של הנשיאות היא לייצר עבורנו את מה שהפוליטיקה היומיומית בכנסת ומאבקי הרשויות השונים משכיחים מאיתנו, שכולנו בני איש אחד נחנו, הבדלי הדעות והתפיסות אינם חיסרון. הם יתרון.

מי שמצליח לדבר עם חלקים שונים של העם בגובה העיניים, דווקא כשאינו מסכים איתם, הוא מועמד ראוי יותר, לא פחות.

האם מרים פרץ אינה מועמדת ראויה? בוודאי שהיא מועמדת ראויה. כדי להגיש מועמדות נדרשים 10 חברי כנסת. היא לא הייתה זקוקה לחתימתי, ואין בחתימה על מועמד אחד בכדי לומר שמועמד אחר אינו ראוי.

אני שמח שמועמדים לנשיאות מקבלים חתימות ממספר רב של מפלגות. זה מנהג יפה וראוי, ואני מקווה שנשיא או נשיאת המדינה שייבחרו, יצליחו לשמר את התמיכה הרחבה ויחזירו את הכבוד למוסד הנשיאות.

בכל מקרה, בין אם צדקתי בהמלצתי ובין אם טעיתי, מדובר בסך הכל במשרת נשיא זמני, ממלא מקום, לשבע שנים. כולנו נחכה לנשיא האמיתי, הקבוע שלנו, שעליו התנבא יחזקאל: וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם".