הם ניסו לעשות לינץ' בבן שלי וחבריו. בנס, הבחורים ניצלו. ברוך השם. המשטרה הייתה על קו הטלפון משך כל האירוע, אבל לא עשתה דבר. לבסוף, איזה שוטר תנועה שעמד בצומת הקרובה, הבחין שהרכב עלה על אבן מדרכה. הזדעק למקום, ירה באוויר, ותם האירוע.

יש לציינו לשבח, שהרי במקרים אחרים התקבלו עדויות על שוטרים שהסתתרו. במקרה אחד, הם נזהרו שלא להדליק את אורות הניידת, כדי שלא לבלוט לעין הפורעים. ישבו ברכבם בחשש גדול ולא עשו דבר. כשנשאלו השוטרים על דבר התנהגותם השערורייתית, השיבו שהם חוששים מהעמדה לדין, אפילו על ירי באוויר "שלא כראוי". ראו עד היכן הגיעו נזקי מערכת המשפט.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שירית אביטן הכהן באולפן חדשות 11. ארכיון (באדיבות חדשות כאן 11)

נסיון הלינץ' בירושלים, היה רק אחד מני רבים, שבכלל לא הגיעו לדיווחי התקשורת. התקשורת דיווחה עליו, ועברה הלאה. כשהגיע הלינץ' הנורא שעשו ככל הנראה יהודים בערבי בעיר בת ים, לפתע השתנה כל טון הדיווח. סערה נפשית, בכיות [ללא הגזמה..], "אשמנו" "בגדנו" ומה לא. זעזוע נורא ואיום.

ואני שואל איפה הייתם בכל מעשי הלינץ' שנעשו ביהודים בשבועות אלו? מדוע הזעזוע הראוי, הגיע רק כשמדובר היה בלינץ' בערבי? ומדוע הדיווח התייחס בהכללה מכוערת, ל"אנשי ימין" שביצעו את הלינץ'?

אחד החברים שניצל מהלינץ' בירושלים, פונה לבית החולים, והנה מופיע רופא ערבי לטפל בו. הבחור לא יכול היה לסבול זאת, ועזב את בית החולים ללא קבלת טיפול.

בואו ננסה להבין את המצב בו אנו חיים. המחבל ערבי, הרופא המטפל גם הוא ערבי, ופעמים רבות גם השוטר שלא הגיע בזמן, הוא ערבי. מה שנשאר זה רק למנות ראש ממשלה ערבי, וסיימנו. אין לנו דבר נגד ערבים, לו היו הם משיבים נאמנות אזרחית בסיסית. אבל מה שהם גומלים לנו על יחסנו הטוב, זה פרעות מטורפות.

סיכום המצב לעת עתה: משטרה שלא מגיעה. מגלה אזלת יד. פוחדת מבתי המשפט. תקשורת שאיבדה צורה ישראלית, והפכה למכשיר תעמולה מלא שנאה לכל איש ימין. ערבים מנצלים את החולשה הישראלית עד תום. לאן כל זה הולך? האם יש מה לעשות?

הגיע הזמן לעלות קומה. להתקדם לשלב הבא במהלך הגאולה. ההתקדמות בנויה משני מהלכים משלימים. האחד, לחדור לעומק הפנים פנימי של הבנת האידיאל הישראלי. השני, לפעול באופן מעשי ומקצועי, בחיצוני חיצוניות. בכל המערכות המעשיות, חברתיות, כלכליות ופוליטיות. מהלך משולב – יותר פנימה ויותר החוצה.

בצד הרוחני, אנו צריכים להפיץ יותר ויותר את תורת האמונה הארץ ישראלית לעומקה. לא להסתפק במסרים שטחיים. לדרוש ולמצוא את העומקים האמוניים הפנימיים, ובפרט אלו הנוגעים להתקדמות גאולתנו במדינת ישראל.

בצד המעשי, אנו צריכים לטפל בבעיות במלוא הנחישות. א. הקמת מערכת משפט ממלכתית תורנית מקבילה, שתשפוט בדיני ממונות בהסכמת הצדדים, ותתחרה במערכת האזרחית הקיימת. שלב ראשון בדרך להשבת משפט ישראל כבראשונה, מתוך הסכמה ציבורית רחבה.

ב. דרישה לחצות את תקציב תאגיד השידור לשני חלקים. חצי מהתקציב יעבור לתאגיד שידור ימני מסורתי. רק כך יושג האיזון המבוקש. רק כך נפסיק לראות את כספנו נזרק במאות מיליונים על חדשות שאינן אלא שידורי תעמולה שמאלניים, וסדרות שמפיצות תרבות זרה, פרוצה ומליאת שנאה.

ג. דרישת נאמנות מערבים הגרים בישראל. חיוב שלוש שנות עבודה בעבור המדינה. חיזוק כוחות חיוביים. גירוש מחבלים ובוגדים.

יש הרבה מה לפרט בכל אחד מהנושאים, אך מטרת המאמר הזה היא להבהיר שיש בהחלט מה לעשות. יש פתרונות. צריך רק להפסיק עם העקשנות המטופשת, הדבקה בתפיסות מוטעות שהשתרשו בציבוריות שלנו, ומסרבת לצעוד קדימה אל הקומה הבאה במהלך גאולתנו.

הטלטלה הלאומית האדירה שעוברת עלינו, היא בבחינת יציאה למדבר מטלטל, שנועד לשחרר את התפיסה הציבורית מדעות מיושנות ועקומות, ולרומם את האומה לעידן תפיסתי תרבותי ומעשי חדש. לחולל מהפך לאומי אמתי, רוחני ומעשי, שיביא אותנו בבטחה אל הארץ המובטחת.