אנחנו אולי עם קשה עורף, אבל ככל הנראה כפה חזקה פגעה לנו שם איפשהו מאחורה בעצב הזיכרון, סוג של אלצהיימר לאומי שגורם לנו לזכור מעולה את העבר הרחוק, יציאת מצרים, חנוכה ומלחמת ששת הימים, אבל שוכח בקלות אירועים שהיו כאן לפני פחות מעשרים שנה.

נער הייתי, אך טרם זקנתי, ואני עדיין זוכר את יום בחירתו של שרון לראשות הממשלה. שבת פרשת 'בשלח' נקראה אז בבתי הכנסת, ודרשני המגזר דרשו בבתי הכנסת 'אריק חרבי' סימן משמיים לבחירתו המופלאה של אריק שרון. שרון כידוע הצהיר והבטיח כי דין נצרים כדין תל אביב, ואנחנו האמנו. שר ההתיישבות, זה שעלה להר הבית בגבורה בתחילת האינתיפאדה, גיבור מלחמת יום הכיפורים, בא לעשות כאן סדר, ימות המשיח כבר כאן.

הסוף ידוע. היה קשה להאמין, לקח זמן להתפכח. חשבנו שהיה לא תהיה, כי ודאי בסוף הוא יתעשת או מי מחבריו אנשי הליכוד יעצור את הטירוף, אבל זה לא קרה. שרון ריסק את היישובים ללא דמעה, ללא מצפון, העמיד פני נעלב ואת האש הפנה אל חבריו לשעבר שהעזו לכעוס עליו, להפגין נגדו, כיצד העלו על דעתם לכנות אותו בביטויי גנאי, כאשר הוא עושה מעשה כל כך 'אמיץ', מעשה שנוגד את מה שהוא האמין ופעל עבורו, כאשר הוא מציל את עם ישראל ומבין מה שהם, עמי הארצות, לא מבינים.

רבותי ההיסטוריה חוזרת, והנה קם אריק שרון חדש, רק צעיר יותר ועם פחות ניסיון קרבי. לצדו – מתן כהנא ושאר החבורה, כולם עושים מעשה שרון ומבקשים שכר כפנחס, רק הרבה יותר גרוע.

שרון, אם להיות כנה, הלך לבחירות נוספות, לפניהן כבר היה מעט ברור שהוא פונה לכיוון חדש, שזה לא בדיוק אותו שרון. כמות הפעמים בהן אמרו חברי ימינה לאחרונה או בשנים האחרונות כי לא ילכו עם מרצ ועם לפיד, לא יסתייעו בערבים ולא ינטשו את הימין, לעומת הסיבוב המדהים שלא היה מבייש שום רקדן בלט מנוסה, מלמדים על תופעה משוגעת שניתן לאבחן כאחת משתיים – או שגעון גדלות שיצא מכלל שליטה, או זלזול נורא בבוחרים, אלו שטרחו ללכת לקלפי ולשים שם את הפתק עבורם, ובמקרה הרע שניהם יחד.

הימים האחרונים גורמים לשפשף את העיניים, לצבוט חזק את המותניים ולבדוק האם אנחנו ישנים או שמא בהזיות עמוקות. בנט ושאר הפיונים מהמפלגה שלו שכחו פתאום את הבלונים מעזה, את המלחמה על הבית שלנו, הלב שלנו – הר הבית העיר העתיקה, ועסוקים כרוכלים בשוק מחנה יהודה בהתמקחות עם האויב, או עם מרצ והעבודה, שהם כיום מפלגות השמאל הקיצוני ביותר שהיו כאן מאז ומעולם, מפלגות שישמחו לחצות את ירושלים ולשוב לימים שהיו לפני המלחמה.

על משילות, התגברות, חאן אל אחמר או שינוי מערכת המשפט כבר אין מה לדבר. אנחנו כבר בהקפאת הבנייה ומינוי שופטים פרוגרסיביים לבית המשפט העליון.וכל כך למה? כי על שנאת חינם חרבה ירושלים. כי על שנאה ששונאים סער ובנט את נתניהו, הם לא יכולים לשבת איתו, ועוד קרואים לזה ממשלת אחדות וריפוי, וכך על שנאת חינם תחרב ירושלים. אין מילים לתאר את ההזייה. אין מילים לתאר את התסכול מול השינה של רוב הציבור שהושקו בכדור שיניה עמוק של בנט וחבריו וטרם התעוררו. התעוררו חברי בימין, פן יהיה מאוחר מידי.

 

איתמר סג"ל, יועץ תקשורת, עולם קטן