1. אפשר להבין מדוע ישיבה עם רע"מ ומנסור עבאס מתעכלת יותר טוב מאשר ישיבה עם מפלגת מרצ, כפי שטען עמיחי שיקלי בראיון ששודר אמש (חמישי) אצל רינה מצליח. הטענה שלו דיברה על חרם מצביעי הימין, אבל אני חושב שלא זאת הנקודה.

בעוד אצל מנסור עבאס הסוגיה האזרחית מונחת על הפרק לפני הסוגיה הפלסטינית, אצל מרצ לא ברור שזה כך. אנשי מרצ ואזור החיוג שלהם, מניחים במלוא העוצמה את הסכסוך הישראלי-הערבי בראש סדר היום.  מבחינתם "הכיבוש", הוא אם כל חטאת, הוא משקל שנושאת על גבו ישראל שמקרין על כלל הסוגיות החברתיות, הפוליטיות והמוסריות של ישראל. עבאס, אם תבחרו להאמין לו או לא, אם מטעמים פרגמטיים או מטעמים טקטיים, או במתק שפתיים – מוכן כמו רבים במרחב הערבי במזרח התיכון, להבין שיש חיים אחרים במנותק לאותה סוגיה.

2. ולמרות זאת יש אבל גדול. עצם המוכנות של מרצ להיכנס לממשלה תחת נפתלי בנט, עם גדעון סער ואביגדור ליברמן, מראה שגם הם זנחו את הטהרנות האידיאולוגית ובצעד פרגמטי מאוד , הם מוכנים להיכנס לממשלה מורכבת כדי לחלץ את ישראל מהתסבוכת הפוליטית. מרצ, שבעקביות הציגה עמדות אידיאולוגיות קשוחות, מראה גמישות, שיש לציין לטובה.

הכדור בידיים של השמאל

3. מרצ ובכלל השמאל הישראלי עומד למבחן. הימין של בנט וסער משלם מחיר כבד מאוד ביצירת הממשלה הזו המונחת כעת על הפרק. מחיר בבסיס הפוליטי, אותו מייצג למשל עמיחי שיקלי. בימין ישנה חשדנות גדולה לכך שנתניהו, משפטיו והביקורת הפוליטית עליו, הם רק אצטלה להיפטר ממנהיג הימין הדומיננטי של 12 השנים האחרונות. שבנט מתפתה והוא רק הדרך להוריד את הימין מהשלטון. על מפלגות השמאל להראות שיש כאן עניין גדול מזה. ש"רק לא ביבי" היא לא סתם גחמה, כי אם דרישה למנהיגות אחרת ולהזזת הספינה הישראלית במובן הפנים ישראלי – לדרך אחרת.

אם תהיה זאת תרמית המאה – ממנה מזהירים אנשי ימין, רבים מהם מאינטרס כזה או אחר – זה יהיה האליבי לצד השני להבין שפיוס, הבנה וממשלה ישראלית שעובדת בשביל כל הציבור הישראלי, היא בסך הכל מכבסת מילים להשתלטות השמאל על סדר היום. במקרה כזה הגלגל שוב יתהפך על השמאל. אסור להם לנשוך את היד המושטת, אגב גם לא להפך. ממשלת פשרות.

מה רבים בימין לא מבינים?

4. בימין רבים מתעקשים שלא לראות את המציאות הפוליטית (ואפילו חברתית) בה נמצאת מדינת ישראל. לנתניהו אין יכולת להקים ממשלה בשום אופן. לא בדרך כזו ולא בדרך אחרת. אלא באמת אם יתרחש פליק פלאק רציני של אחד השחקנים, או שנראה צייד עריקים מטורף, שעד עתה כושל.

גדעון סער נמצא בעמדה הנפשית של אביגדור ליברמן. כפי שבסבב א' של הבחירות עוד היו בטוחים כולם, עד הרגע האחרון, שהוא סתם עושה תרגיל וניתן יהיה לשכנע אותו בעוד כיבוד או עוד תפקיד והוא בסוף ייכנס, והיום ברור לכולם שהוא בגוש שלא רוצה את נתניהו מלא מלא, כך סער. גדעון סער, כמו ליברמן, סבור שנתניהו מזיק לישראל. הוא השתכנע ערכית ופוליטית, שזה הדבר הטוב לעשות ומשם הוא לא יזוז. כפי שהכריז שלא יישב גם לא כשנתניהו אחרון ברוטציה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

גדעון סער בישיבת הסיעה, ארכיון (צילום: בנצי רובין/ סרוגים)

לכן היתכנות היחידה לממשלת ימין היא שבצלאל סמוטריץ' ייכנס יחד עם רע"מ. אך גם נתניהו יודע לאחר שהפך את העולם, שכנע רבנים לזוז מדעתם, אנשי ליכוד ואנשים התומכים בדעותיו שילחו חיצים בציונות הדתית – שבצלאל איתן בדעתו. להיכנס עם רע"מ הוא לא ייכנס. הייתי מוסיף אפילו נקודה.

לאן יובילו בחירות נוספות?

5. חז"ל לימדונו שלאחר שמשהו קורה שלוש פעמים ישנה עליו חזקה. אלברט איינשטיין הגדיר אי שפיות כ- לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. לכן האפשרות של בחירות נוספות היא הזויה. אני מבין למה לנתניהו יש אינטרס לקדם אותה, כי הוא מרוויח עוד זמן, ועכשיו הוא בוודאות מפסיד ובחירות נוספות יש תמיד סיכוי שמשהו ישתנה (הפריץ או הכלב). אבל בהסתכלות אחורה אל השנתיים האחרונות לא נראה שיש שינוי במצב בישראל.

6. אם סער ובנט יוצאים עכשיו לבחירות הם נמחקים, הבוחרים לא יסלחו להם, הליכוד והציונות הדתית יגדלו וככה יהיה רוב לימין. זאת הטענה שרבים הולכים איתה בכיס. ברם בגרף הארוך של כל מערכות הבחירות, הימין של נתניהו מאבד עוד ועוד קהלים. המציאות גם לימדה כי אדם שחשבנו שהוא "מחוק", כמו בני גנץ קיבל כמות יפה של מנדטים. ואולי זה מלמד שמי שהולך לכיוון האחדות, על אף הכעס במחנה, הביקורת החריפה – הוא מוערך על כך ומתוגמל.

7. איני מתיימר לדעת מה תכניותיו של הקב"ה. אבל נראה שהמציאות שוב ושוב מובילה אותנו לשבור את הגושים הקיימים ואת הבריתות הקיימות. נכון, גוש שלם ודומיננטי נותר בחוץ, אגב מבחירתו להישאר בצילו של נתניהו. אבל מי יודע לאן עוד תתקדם הספינה הזו.

8. לצד המגרעות שבדבר אי אפשר שלא להעריך את הנחישות של נתניהו. עד לרגע האחרון, גם כשאפסו כבר הסיכויים, הוא מנסה בכל דרך לסכל את הקמת הממשלה, ולנסות להשתרבב לכל בדל של סיכוי להחזיר לעצמו את תפקיד ראש הממשלה שעל פניו נראה שבדרך להילקח ממנו. הוא פייטר אמיתי. זאת בצד ההישגים הכבירים בהחלט שהביא לישראל בתחומים רבים.