בשעה 1:00, אולי ב 2:00 לפנות בוקר הגיעו בנט ושקד אל היישוב עלי. הם נכנסו אל ביתו של הרב שרק פחות מיממה לפני כן אמר לתלמידיו בערך כך: "לגבי בנט, אני טעיתי כל הזמן והרב טאו צדק". לא זמן רב לקח להם לשכנע את הרב שהסיפור עם שחקן הכדורגל אוחנה נגמר, שזו הייתה טעות, שכולם טועים, שהם מבטיחים להבא להתייעץ עם רבנים ושמעכשיו הכל יהיה בסדר. הרב השתכנע.

האמת, לא רק הוא השתכנע, כמעט כולנו השתכנענו. שלוש שנים קודם לכן כולנו הסתנוורנו מה'משהו החדש' שהתחיל. החלפנו את הדיסק. במקום ללכת על פורמט של מנהיג שהוא גם קצין וגם דוס הלכנו על קצין והייטקיסט. על הדוס ויתרנו.

אולם בעוד ששליש מהציבור התפכחו מסיבות כאלו ואחרות וכתוצאה מכך בנט קיבל 8 מנדטים בלבד, הרבנים שהמשיכו לתמוך בו התייחסו אליו כאילו זו רק תאונה קטנה. הסינוור מההייטקיסט שעשה אקזיט וסוחב אחריו 12 מנדטים אם לא למעלה מזה, ממש לא נגמר אצלם. הוא רק התחיל.

אולם הרבה הרבה יותר גרוע מכך – מי שחינכו את הציבור לאורך שנים להוסיף תורה ויראת שמים, מי שחינכו את הציבור להקפדה על שמירת נגיעה, צניעות, חשיבות השבת במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי, כבוד הרבנות הראשית, הליכה של בנות רק לשרות לאומי ועוד ועוד ערכים קדושים וחשובים, הם אלה שתמכו בגלוי ואף בהתלהבות לא מוסתרת בשתי הדמויות הללו שהיוו דוגמא להיפך הגמור מכל זה.

בנט הכניס למפלגה הדתית לאומית סגנון ושיח תל-אביבי. דוברת להט"בית, מימון ממשרד החינוך לתנועת נוער להטבי"ת, הכנסת מורים ערבים לחינוך היהודי ועוד. שניהם שתקו כאשר בצבא השתיקו את הרבצ"ר, הכניסו את ה'שרות המשותף' והשליטו תפיסות פרוגרסביות. כשבנט דיבר בהומור על כך שהוא לייט, היה גם רב חשוב שהעיר שלייט זה אור באנגלית…

אבל כאן סיפורנו רק מתחיל – בנט האופורטוניסט עזב את הרבנים, שעד כה הוא רכב על גביהם ויצא לדרך חדשה: שקד והוא הקימו במוצ"ש חורפי אחד את 'הימין החדש' (תמיד הכל חדש ונוצץ אצלם). הסוף ידוע – הם לא עברו את אחוז החסימה ובנט אמר בליל הבחירות שהוא למד שיעור בצניעות. אשרי המאמין. ושוב, ככלב שב אל קיאו הציונים הדתיים ורבניהם חוזרים אל הבעל המכה (ובמקרה דנן: הורים מכים) בלי לראות מה שכבר ברור לכל – הם רק רוכבים על גביהם ובתמורה מניבים להם תוצאות עלובות (7 מנדטים במועד ב', 6 מנדטים במועד ג').

הכשל של הרבנים הוא לא פוליטי, הוא הרבה יותר מזה. הוא כשל ערכי. כן, להסתמך על מי שמייצג בין באורחות חיו, בין בדעותיו ובין בכוונותיו הפוליטיות את ההיפך הגמור מכל מה שהיידישקייט אומר וכל זה בגלל שהוא 'לאומי', 'ימני', 'ישמור על ארץ ישראל', וכמובן 'מנהיג', 'עשוי מחומר של ראשי ממשלה' ועוד דברים שנאמרו ב8 השנים האחרונות, הוא בעצם הצבת מראה מול הציבור הציוני דתי.

ד"ר אבישי בן חיים כתב שהתיישבות ביו"ש, זו שחלק לא מבוטל מן ה'אליטה' שלה מגבה עד היום את בנט במהלכיו להקמת ממשלת שמאל, היא למעשה המשך של תנועת העבודה ומפא"י ההיסטורית, אלא שזו הראשונה רק צירפה אל תנועת ההתיישבות את ההתלהבות ואת העמידות הדתית לעומת הפריכות של מפא"י החילונית והעייפה. אני חושב שהוא לא יודע עד כמה הוא צודק. הדי. אנ. אי. הדתי-לאומי הוא קודם כל לאומי. היכולת הנפשית של רובנו להצביע עבור מפלגה שבראשה עומדת אישה מחללת שבת רק משום שהיא 'ימנית', דבר זה בלבד, מראה שאחרי כל האמירות על אחדות הקודש והחול, אחרי כל הציטוטים מהרב קוק, אחרי כל זה – בפנים בפנים, בעומק הנפש, אנחנו כולנו, ובראשינו רבנינו, בעצם חילוניים עם כיפה.

עכשיו כל זה חוזר אלינו כבומרנג. מי שנתן לגיטימציה, גידל וטיפח את הזוג החדש בנט ושקד כדי שישמור על ארץ ישראל אחרי ההתנתקות, מי שהמסקנה שלו מאותו אירוע לא הייתה ערכית רוחנית – "בלי תורה אין גם ערך לציונות", אלא רק מעשית -"צריך כוח פוליטי חזק בכל מחיר", מי שוויתר לשם כך על כל ערכי הקודש, מקבל עכשיו את אותם אנשים בדיוק, כאשר הם הולכים להקים ממשלה עם השמאל הקיצוני, בחלקו הלא מבוטל פוסט ציוני, וכן – לא יאומן! גם בתמיכת הערבים, שונאי ישראל. ממשלת ריפוי הם יקראו לה.

זה מדהים איך שההיסטוריה חוזרת על עצמה – כשהלכנו עם לפיד האב לממשלת שרון השנייה, נטשנו את החרדים וקבלנו את ההתנתקות. מי יודע מה נקבל עכשיו? האם הלקח נלמד? האם מי מהרבנים יקום ויאמר: טעיתי. אני נוטש את הזירה הציבורית? ספק גדול.

 

הרב תומר מורגנשטרן- מלמד במכינת עצם בנווה, ובישיבת ההסדר בקרית גת