לאחר האסון הנורא של ההילולה של הר מירון שוב קמו מרבצם רואי השחורות והמתריעים בשער.

אני לא מדבר על אלו שקוראים לחקור את המחדלים אני מדבר על כל אותם אלו שהאסון שוב סיפק להם את ההוכחה הניצחת 'שאנחנו מדינת כל חלקיה' כלשון כותרת המאמר של צבי בראל ב'הארץ', שמדבר על חוסר המשילות של המדינה 'באותם מובלעות אוטונומיות בערים חרדיות, בכפרים בדואים, בכפרים ערבים ובהתנחלויות".

גם פרופ' אבנר בן זקן כותב בווינט על ישראל כ'שטייטעל עם חיל האויר'. הגדיל לעשות הפרובוקטור התורן ירון לונדון שדיבר על כך שהוא אינו חש צער בכאבם של החרדים וכי הוא אינו מרגיש שהם בני אותו עם אחד".

אז ראשית צפירת הרגעה: אנחנו לא נלך בקרוב למלחמת אזרחים למרות שאני כל הזמן שומע קולות בשוליים של השמאל שמזהירים מפני זה. אני אומר זאת לא כי יש לי הבטחה אלוהית אלא פשוט אם אחרי מה שכבר עברנו בשנתיים האחרונות אחרי משבר הקורונה והמבוי הסתום הפוליטי זה לא קרה השבח לאל, אז לא סביר שזה יקרה.

עמוס עוז סיפר פעם 'שעיתונאים זרים היו מגיעים אליו עם ריר שנוזל להם מהפה ושואלים 'מתי אתם הישראלים תתנו לנו מלחמת אזרחים עסיסית? כמו הסורים והעיראקים הרי יש לכם מחלוקות נוראיות'. אני נאלץ לאכזב אותם ולומר להם שמלחמת האזרחים שלנו כבר בעיצומה, אבל אנחנו בדרך כלל לא יורים אחד בשני. אנחנו עושים זה לזה התקפי לב ואולקוס בוויכוחים הבלתי נגמרים", אמר עוז.

ועוד דבר חשוב: ישראל אל אף שטחה המצומצם מכילה גיוון אתני, דתי ותרבותי שאין לו כמעט אח ורע. יעיד על כך מסע הצילומי שלי בעקבות הטקסים והחגים שאני עורך בעשור וחצי האחרונים: צ'רקסים לצד דרוזים, מוסלמים של הגליל לצד בדואים של הנגב, חצרות חסידויות לצד כתות נוצריות, שמאנים לצד שומרונים, קראים ועוד ועוד.

אז יש כאלו שהגיוון מאיים עליהם. הם רואים בהם את 'האחר האולטימטיבי'. חלקם רוצים לשנות אותו חלקם רוצים להיפרד ממנו ויש כאלו שרואים ברכה בגיוון, בשוני ביופי שכל תרבות מביאה. כן, יש גם את הצד הפחות נעים שאם השנים נוצרו איים של חוסר משילות. אבל הפתרון לזה לא יהיה בהיפרדות לקנטונים וגם לא שתהיה פה מדינת משטרה. אלו שמאשימים בכל את המדינה צריכים לזכור שהשלטון הוא גם בסופו של דבר שיקוף של מה שקורה בחברה ו'המדינה' היא גם אני וגם אתה.

צריך להגביר את האמון והשותפות של האזרחים בניהול חייהם ואולי ליצור מעין 'אמנה חברתית' שתנסה ליצור אתוס משותף לכלל הקהילות פה בדומה למה שקורה בארה"ב שם יש חוקה והפרדת דת ומדינה וכולם נשבעים לדגל. כך שיש מחד אוטונומיה תרבותית ודתית מוחלטת ומחד גיסא אתוס אזרחי מכונן

 

איתן אלחדז ברק – חוקר ומתעד טקסים וחגים בישראל