אחד העקרונות הבסיסיים של משטר דמוקרטי הוא כיבוד כללי המשחק. המדינה בעזרת חוקים, יוצרת מסגרת שבעזרתה ניתן להיאבק רעיונית על דמותה ואופייה של החברה.

כל השחקנים מקבלים את אותם הכללים: פעם הם המנצחים ופעם אחרת הם מפסידים, אך תמיד קווי המתאר ברורים – החוק מעל האדם ומעל הוויכוח הנקודתי.

בשבוע האחרון מסתובב רעיון "הבחירה הישירה" לראשות הממשלה, שאמור לשמש מתווה לפתרון הפלונטר הפוליטי שישראל נותרה בו, גם בתום המערכה הרביעית.

חודש ימים בדיוק אחרי בחירות 2021, המצב הפוליטי נותר על כנו – לנתניהו אין ולא יהיה רוב להקים ממשלה, מחנה מתנגדיו עדיין לא מצליחים להתאחד סביב מועמד (או מועמדים) שיהיה אפשר להביע בו אמון בממשלה אלטרנטיבית.

לפני שנחזור לספין השבוע מבית היוצר של ש"ס-הליכוד, הבה נחזור שנה אחת אחורה, להרכבת ממשלת הרוטציה נתניהו-גנץ.

גנץ ונתניהו בהשבעת הכנסת ה-24 (צילום: דוברות הכנסת, תדמית הפקות)

כשאין אמון, מחוקקים חוק חדש

יצירת ממשלת האחדות, התאפשרה רק בגלל משבר הקורונה, שסייע להוריד את גנץ מהעץ אחרי שלוש מערכות בחירות. 

אך משבר האמון לא באמת התפוגג, מה שאילץ את הכנסת לשנות את חוק יסוד הממשלה, להוסיף לו את סעיף "ממשלת החילופים" שהמציא יש מאין את מושג ראש הממשלה החליפי, ייסד את מנגנון הפריטטיות ושינה דה פקטו את צורת המשטר של ישראל, מבלי שיותר מדי אנשים שמו לב. 

כל זה על מנת לגרום לגוש כחול לבן לחתום עם הליכוד על הסכם קואליציה. אמון ומילה של כבוד, שהיה טוב לממשלת האחדות של שנות ה-80, לא היה מספיק. נתניהו היה חייב לשנות חוק יסוד על מנת להביא את גנץ לממשלתו.

את הסוף כולנו יודעים – גם חוק יסוד מחודש לא עזר ונתניהו מצא פרצה חוקית להפיל את הממשלה ולהביא לבחירות הרביעיות.

וכעת, שוב נתניהו מגיע לאותה דרך ללא מוצא – ובאין סבירות שיצליח להקים ממשלה בכללי המשחק הנוכחיים, פונה נתניהו פעם נוספת לשינוי החוק ושיטת הבחירה. 

ההצעה החדשה, אותה הגישו השבוע חברי כנסת מש"ס, מבקשת לשנות את השיטה כהוראת שעה ורק לכנסת הנוכחית, ולאפשר לציבור בחירות ישירות על מי יוטל להרכיב ממשלה, בלי קשר למספר הממליצים שלו בקרב סיעות הכנסת.

לפי ההצעה יערכו בחירות מיוחדות, רק לתפקיד ראש הממשלה. על מנת לזכות, על חבר הכנסת להשיג לרוב של לפחות 40% בקרב הבוחרים. עם אף מועמד לא מגיע למספר זה, ייערך סבב נוסף לשני המועמדים המובילים. שיטה זו מזכירה את צורת הבחירה ברשויות המקומיות.

בנוגע להרכבת הממשלה, יינתן למועמד שיזכה תקופה של 90 ימים להרכיב את ממשלתו, אך אם ייכשל – הכנסת ה-24 תפוזר, וישראל תחזור שוב לקלפי, הפעם לבחור מחדש את הכנסת הבאה.

בחירות בצל קורונה (צילום: פלאש 90)

בחירות נוספות הן אסון

האמת צריכה להיאמר, גם אם היא לא נעימה. 

למרות גדולתו ומנהיגותו ההיסטורית של נתניהו הכוללת צעדים חסרי תקדים כמו הסכמי אברהם, השגת החיסונים, הכרה בירושלים ורמת הגולן ומניעת מדינה פלסטינית, המשך נוכחותו פוגעת ביציבות הלאומית של מדינת ישראל.

מדינת ישראל חייבת לחזור לשפיות ולניהול תקין. בהיעדר תקציב, מינוי בכירים, טיפול בנושאים חברתיים רבים ולקראת אתגרים ביטחוניים-אסטרטגיים, הליכה נוספת לבחירות חמישיות (וכן, בחירות ישירות, זה בחירות לכל דבר) היא אסון בקנה מידה היסטורי.

שינוי נוסף בכללי המשחק, רק כי נתניהו מחפש דרך להאריך עוד את כהונתו, היא פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית. 

נכון, חוקי היסוד אינם "חוקה" רשמית, אך הזילות של העדכון שלהם, רק לפתור מצוקה נקודתית של מנהיג, היא זילות של מוסדות השלטון.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נתניהו בהצהרה השבוע (מתוך ערוץ כנסת)

לאן הלחץ צריך להיות מופנה?

נתניהו מאמין בכל מאודו שהוא חייב להישאר בשלטון לטובת מדינת ישראל. אפשר להאמין לו, טוב לדעת שיש אנשים שרואים בהנהגת ישראל שליחות, אבל מחנה הימין חייב לעצור את השיגעון הפוליטי הזה. למחנה שמחזיק מעל 70 מנדטים בכנסת הנוכחית יש אפשרות לעשות היסטוריה וליישם את האג'נדה שלו, עליה הוא חולם שנים.

גם אפשרות שיתוף פעולה עם סיעות המרכז כמו כחול לבן ויש עתיד, יכולה לסייע לשיקום האמון בין המחנות הפוליטיים בישראל.

צודקים המבקרים נגד סער ובנט שאומרים שאסור שילכו לממשלה עם העבודה-מרצ ובתמיכת הסיעות הערביות, אבל הלחץ הציבורי בימין לא צריך להיות מופנה אליהן.

הגיע הזמן להפנות את הלחץ פנימה אל הליכוד. הגיע הזמן לבחור מנהיג אחר שיקים ממשלה לאומית יציבה וישחרר את ישראל מהתסבוכת אליה היא נקלעה.