אש השנאה שפרצה בימים האחרונים בין ערבים ויהודים ביפו ובירושלים מדירה שינה מעיני ומעיני רבים. כל מי שעיניו בראשו וחיי אדם יקרים לו מבין שבשעה זו צריך לעשות כל מה ביכולתנו על מנת לכבות את אש האלימות הזרה שפרצה בתוכנו, או לפחות להנמיך את גובה להבותיה. שתיקה בעת הזו והימנעות מצעדי 'כיבוי' עלולים לגרום לגיצי הדליקה להתעופף למטחווי קשת ולהרחיב את מעגלי השרפה שיהיה קשה מאד לכבותם.

מן הסתם כמה גורמים חברו להתלקחות אש זו, וחיוני הדבר שגורמי הממסד, כלי התקשורת וכל הנוגע בדבר ידונו בהם בכובד ראש וינסו למוצאם, ע"י הקשבה מרבית ויציעו, בהקדם האפשרי, דרכי תיקון.  ברגעי חרום אלו, אין טעם לחפש אשמים, אלא למנוע כל תגובה של עוינות, הכפשה, גזענות, וכוחנות. כל אלו הם בבחינת תוספת שמן למדורה הרותחת! במקום להניף אגרוף מאיים של נקמה יש להושיט יד פתוחה לשלום, לשיח המקשיב למצוקות ולסבל הנובעים מהאלימות או מהחיים שקדמו להם.

 החברה בארץ, כבכל מקום אחר בעולם, מורכבת מבני דתות והשקפות עולם שונות ומנוגדות זו לזו ולכן אם חפצי חיים, ולא מלחמות אנו, חובה עלינו ללמוד לחיות יחד, תוך מתן כבוד עמוק ואמיתי איש לרעהו, למרות ההבדלים התהומיים בינינו. לשם כך שומה עלינו לאתר מכנה אנושי משותף  ולחפש יחדיו דרכי חיים משותפים ופתרונות לצרכים בסיסיים של הקבוצות והיחידים מהמגזרים השונים.

כנגד קולות, מפי פוליטיקאי בכיר, הרומזים ל "צו (פסבדו) דתי" לגרש מי שאינו יהודי מהארץ ע"י ציטוט פסוק מספר במדבר ל"ג, נ"ה, חובה להגיב שזו אינה תורת אמת אלא  בגדר בורות וגזענות גמורה! שהרי הפרק שם מתייחס לעובדי עבודה זרה, שלא מצויים בארצנו ומעולם לא נשמעה פסיקה לגירוש אכזרי כזה! כנגד קריאה זו, שמהוה השראה לקריאות שלא אחרו להגיע שקראו ברשתות לאלימות ואף לרצח של ערבים, חובה לצאת לרחובות, הפיזיים והתקשורתיים, ולהציב כנגדה, אמת יהודית ותורנית אחרת של קדושה ולא של חילול שם שמים.

קדושה זו, הכלולה במצות "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" הפותחת את פרשת קדשים שנקרא בשבת הקרובה, את המצוה של "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם [=גר תושב, בן מיעוטים] לֹא תוֹנוּ [=תגרמו לו צער] אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם (!) וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ (!) כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (!) אֲנִי ה'" (ויקרא י"ט). בפרק כ"ה מצויה מצוה אף לתמוך ב'גר' זה, כמו ביחס לכל יהודי וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ". כך נפסק בהלכה, שקראה גם לנחם אבלי גויים ולבקר חוליהם 'משום דרכי שלום'! מעמדו וכבודו של 'גר' שוה לכל אדם "הַקָּהָל – חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר…כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה' תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם" (במדבר ט"ו).

ביהדות אין חובה לנקום (דבר שנאסר בפרשת השבוע) אלא דוקא לרדוף אחר עשיית הטוב והשלום " סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהלים ל"ד). משום כך חייבים אנו בעת הזו ובכל עת לנסות לקרב את השלום, האחוה והכבוד האנושי  בינינו ולהיאבק בכל כוחנו כנגד  אש השנאה שעלולה לכלות כל חלקה טובה בתוכנו.

הכותב הוא פעיל בארגון תג מאיר, הפועל נגד פשעי שנאה