היום בהיסטוריה: ח',ט' וי' באייר – 'מבצע תינוק' לפינוי ילדי קיבוצי הדרום
בימי מלחמת העצמאות שהחלה עם החלטת החלוקה, בישובים הנצורים שרובם היו בקו החזית ניטש ויכוח מר מה עושים עם הילדים?
השוללים טענו כי פינוי חלקי עלול להביא לפינוי מלא ולפגוע ברוח הלחימה. המחייבים טענו כי הישארותם בחזית מקשה על המשך הלחימה ובמידת הצורך על נסיגה תחת אש.
בגוש עציון פונו הילדים לירושלים כבר בתחילת הקרבות. בישובי הדרום והצפון ההחלטה בדבר פינוי אל ישובי העורף התקבלה רק לאחר פלישת צבאות ערב עם קום המדינה.
וכך יצא לדרך מבצע תינוק. המשימה הוטלה על שתי חטיבות הנגב וגבעתי בימים או יותר נכון בלילות שבין ח', ט', י' אייר תש"ח פונו ילדי ניצנים גברעם, נגבה, גת, כפר מנחם וגלאון.
בתי נגבה במלחמת העצמאות (אוסף התצלומים הלאומי)
בליל ח' אייר ילדי ניצנים הועברו ברגל על גבם של לוחמי גבעתי ובזרועות הוריהם למושב באר טוביה. תושבי באר טוביה חיכו לילדים באמצע הדרך נטלו את הילדים מהוריהם והמשיכו לבאר טוביה.
בליל ט' אייר פונו ילדי נגבה לגבעת ברנר. פינוי ילדי נגבה כמעט והסתיים באסון. ליד כפר ורבורג הוצב מחסום מוקשים וההוראה הייתה כי אין לאפשר לאף רכב לעבור. כשהגיעה שיירת הילדים כשאורות המשאיות כבויים, הכוח התכונן להפעיל את המוקשים וברגע האחרון נשמע בכי תינוקות מהמשאיות ואנשי נגבה קראו אנחנו מנגבה למה אתם לא פותחים. והאסון נמנע.
בליל י' אייר פונו גם ילדי ניר עם לקבוצת שילר שליד רחובות.
מירה בן ארי אלחוטנית ניצנים שנשארה בקיבוץ ונפלה בקרב האחרון שלחה עם בנה פתק לבעלה שהיה במשימות מחוץ לקיבוץ:
"… כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכל. אולי בעבור יכולתו של עמנו לסבול ולא לוותר, בגלל עקשנותו להחזיק מעמד על אף העובדה כי מעטים אנו, הרי בכל זאת נשיג את כל אשר מגיע לנו אחרי אלפיים שנה…"
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
