איך מסבירים לילדים על יום הזיכרון?
ילדים בגיל הרך, עד גיל ארבע, אין צורך ליהכנס להסבר מעמיק אודות המשמעויות והמטרות של ימי הזיכרון. ילדים בגיל הגן ובכיתות הנמוכות בבית ספר יסודי, אפשר להסביר על המשמעות ולספר על המלחמות בקצרה
פסח – חג האביב, חל בעונה של התחדשות ופריחה. כל פיסת קרקע מוריקה ובכל פינה פורחים פרחי בר. שמש חמימה מזמינה את כולם לטייל במשעולים, בנחלים ובנופי ארצנו המגוונים, לאסוף חוויות לתרמיל חייהם האישי והמשפחתי.
הימים שלאחר חג הפסח הם ימים של זיכרון, של היזכרות בכל אלה שאינם. בכל מאורעות חיי העם היהודי בעולם ובארץ ישראל אשר הובילו למלחמה ולאובדן חיי אדם. כאומה וכעם נחוצים לנו ימים אלו, נחוץ לנו ולכל דור לזכור את מי שאבד על שיוכו הדתי ומי שאבד בהגנה על מדינת ישראל. נחוץ לנו להנחיל לדורות הבאים את הזיכרון אשר מרכיב את העבר שלנו ואשר בונה את ההמשכיות שלנו כעם וכפרטים באזור רווי קונפליקטים זה.
כמדריכת הורים אני נשאלת לא אחת כיצד לתווך ימים אלו לילדים, מה לומר וממה להימנע? התשובה לשאלה זו מתחילה בראש ובראשונה בשאלה מול מי אנו עומדים. ההסבר אודות ימי הזיכרון שווה שינבע מגיל הילד, מן היכולת של הילד להבין ולהכיל. כך גם ההתנהלות של ההורים בבית בימי הזכרון, תהיה בהתאמה לגיל הילדים במשפחה.
ילדים בגיל הרך, עד גיל ארבע, אין צורך ליהכנס להסבר מעמיק אודות המשמעויות והמטרות של ימי הזיכרון. אפשר לומר אמירה פשוטה וברורה כמו: זה יום שבו אנחנו נזכרים באנשים שחיו פעם ובחיילים שחיו פעם. אנחנו עומדים בשקט כדי לחשוב עליהם. כאשר הילדים שואלים, לתת תשובות קצרות, ברורות ועם אופק חיובי – אנחנו זוכרים את הדברים שהם עשו, כמה הם עזרו, איך הם שמרו על הארץ.
ילדים בגיל הגן ובכיתות הנמוכות בבית ספר יסודי, אפשר להסביר על המשמעות של ימי הזיכרון. להסביר על המלחמות בקצרה. להראות שהנה, מדינות שבעבר היינו עימן במצב של מלחמה, היום אנחנו איתן בשלום. בעבר היינו יריבים והיום אנחנו שותפים.
לקחת את השיחה לכיוון של יוזמה, עשייה, אנשים שהיה להם חלום – להתיישב במדינת ישראל, להקים מדינה לעם היהודי. הם עזבו בתים ונוחות ובאו לארץ, לדבר על נחישות, על אמונה, על עשייה למען הכלל ולמען החברה. הזיכרון נועד לכבד את האנשים האלה, להכיר בנוכחות שלהם בחיינו, הנה רחובות בערים השונות הכרויים על שמות אנשים אלו שרוצים להוקיר ולזכור. המגמה היא לקחת את הזיכרון למקום של כבוד, הערכה, השראה.
להימנע מסיפורי זוועות על מחנות ההשמדה ועל פוגרומים בארץ ישראל. בהקשר של השואה לדבר על האנשים שקמו, שהתגברו, הקימו משפחות ויש להם ילדים, נכדים ונינים. אנשים שהסתגלו לחיים אחרים, יצרו ויזמו.
לשמור את הצפייה שלכם בתוכניות טלביזיה ובסרטים בימי הזיכרון לשעות שלאחר שהילדים הולכים לישון. להיות עם הילדים בהקשבה, לשאול אם הם רוצים לשאול עוד משהו, אם הם רוצים להבין עוד משהו בנושא. לתת לגיטימציה לכל רגש וחשש שהם מעלים, להכיל, לא לבטל ולקחת למקום החיובי, האופטימי – הנה מה שהם כן עשו, התמודדו, בנו, יצרו, הובילו.
לסיכום, הנה כמה נקודות מנחות:
שיח בהתאמה לגיל הילדים
הסבר קצר ובהיר
התמקדות בזיכרון כמקום של כבוד והערכה
פיתוח של שיח אודות יכולות: עשייה, יוזמה, נחישות
אופק אופטימי וחיובי – איזה יופי שנשאר יישוב שהקימו, ספרים שכתב, ציורים שציירה. אנשים שהקימו משפחות, יזמו, עשו, הובילו.
הורים יקרים, אתם המומחים הגדולים ביותר לילדים שלכם, אתם מכירים את הילדים שלכם בצורה הטובה ביותר. אתם אלה שיודעים מה הילד שלכם יכול להכיל וכמה, איזו אינפורמציה מתאים להביא בפניו וכיצד היא תשרת אותו ואתכם.
יהודית אוליבר מדריכת הורים מטעם מכון אדלר
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו