מאז תוצאות הבחירות האחרונות, בהן הציבור בישראל אמר את דברו ובחר את נציגיו שיקדמו את הערכים החשובים לו, חדשים לבקרים קמים אבירי המוסר ויפה הנפש מבית ומחוץ החרדים לשלטון הנאור בישראל ועולבים ברבנים ובנציגי ציבור אלו ואחרים.

אלו באים בטענה מוזרה כי הרבנים מתווים דרך לציבור שלם הקורא תגר על המודרנה והקדמה, ומקדמים תפיסות חשוכות ואנטי דמוקרטיות המסכנות את שלמות החברה בישראל, ועוד טענות מגוונות בשפה אינטלקטואלית רדודה.

למעשה הם יוצאים נגד עולם שלם של בתי מדרש, מכינות קדם צבאיות, מדרשו ומאות מוסדות חינוך ועשרות אלפי תלמידים הפזורים ומשולבים בחברה הישראלית, בחינוך, צבא, תעשייה, כלכלה מחקר ועוד. על אף הרדידות שבדבריהם, אבקש להעמיד דברים על דיוקם, בהיותם מבטאים הד שחוזר ונשנה מכיוונים שונים.

לטענתם, נאמנות להלכה המסורה והמקובלת ושמירה על ערכי חיים הנגזרים ממסורת יהודית בת אלפי שנים בלי להתבלבל מהשאון המערבי בעשורים האחרונים, הינו חשוך ומסוכן.

כאשר הרמב"ם ביקש לבטא את נצחיות התורה בכל חליפות הזמנים והרלוונטיות שלה בכל עידן באשר הוא, כתב; "וזאת התורה לא תהא מוחלפת".

הרמב"ם שכתב את 'מורה נבוכים', הפילוסוף הגדול שאין שני לו מכל גדולי תלמידי החכמים לאורך הדורות, הידוע ברוחב הדעת הבלתי רגיל שלו, היה בראש ובראשונה תלמיד חכם שמרן שכתב את הקנון ההלכתי הממצא והשלם ביותר, הכולל את ההלכות כולן מאז מתן תורה, החל מהגדרת מהות האמונה, דרך הלכות שבת, מועדים, גיטין, טהרה, נזיקין וכו', ועד הלכות מלחמות וימות המשיח, והוא 'הנשר הגדול' הרופא והפילוסוף המפורסם, הוציא מהגדר כל מי שפקפק אף באמיתת מצוה אחת.

אז תחליטו אתם. האם גם הרמב"ם היה חשוך ומסוכן לנאורות!?

היחס למודרנה בתפיסתה של תורה הינו יחס מורכב, ויש להבחין בין ההתייחסות למהות ולתוכן, לבין ההתייחסות לחלקים החיצוניים. ביחס לקדמה ולכלים פרי פיתוחה של המודרנה אין ספק שזו הביאה ברכה ונוחות גדולה לאנושות בכללה, החל מהמהפכה התעשייתית ועד החיסון לקורונה.

ספרי ההלכה גדושים דיונים העוסקים בשילוב שכלולי החיים המודרניים שיתאימו עם עקרונות ההלכה המסורה בסיני, פוסקי ההלכה רואים בהם אתגר חיובי ביותר וכחלק מהתקדמות המציאות וגאולת האנושות.

כמשל, אחד התחומים המפותחים ביותר בעולם המחקר הרפואי מתמקד בסוגיית הפוריות, שבראשיתו אתגר מאוד את פוסקי ההלכה בשל ההשלכות ההלכתיות מרחיקות הלכת שלו. אך כיום, לאחר שנושא זה נלמד כראוי ובאחריות ע"י גדולי הרבנים ותלמידיהם, כולם ללא יוצא מן הכלל רואים בו ברכה עצומה – לא רק לעשרות אלפי זוגות שבזכותם זכו לפרי בטן, כי אם ובעיקר לחוסנה של החברה כולה, ויחד עם זאת במקביל נכתבו ונכתבים בירורים וחקרי תשובות הלכתיות רבות המבררות ומכוונות תחום זה שיעלה בקנה אחד עם עקרונות ההלכה המקובלת.

מאידך, התרבות הפוסטמודרנית הנאורה עם הלכי הרוח 'המתקדמים' במסריה ההרסניים, דרדרה את החברה המודרנית והמרדנית לכדי אחוזי ילודה שליליים. "התאבדות שקטה" כפי שקורה באירופה ולא רק שם.

פרי המחקר של המודרנה רצוף השנים והעמל הופך להיות לא רלוונטי בעידן שהמשפחה נתפסת כנטל מיותר שיש לצמצמו ולהכחידו בצורתו הנורמלית, אז מי נלחם במודרנה הרבנים או שלוחי הרסן מבית המדרש של הרלטיביזם?!

מאידך ביחס למהות של המודרנה, שלומי אמוני ישראל שואבים את תוכן חייהם וערכי היסוד שלהם מהערכים האבסולוטיים שנתנו מסיני, אמנם תפיסות וערכי יסוד אלו פשטו צורה ולבשו צורה בהתאם לדור ולשפתו עד ימינו בסגנונן העכשווי, אך המהות אחת היא ולא חל בה מתום.

בנקודה זאת אין שום הבדל בין כל בתי המדרש באשר הם, המחלוקות הינן על הדרך על ההסברה ואף בפרשנות לסוגיות מהותיות במרחבי התורה, אך על נצחיותה של התורה מצוותיה וערכיה אין חולק! ומי שיטען אחרת הריהו שומט את אחיזתו בכרם ישראל.

כמו כן, בכל דור עמדו בפרץ גדולי תלמידי החכמים שראייתם הייתה מעבר לכאן ועכשיו שניפו עבורנו את המוץ והתריעו מהשפעות זרות של התרבויות השונות שחלחלו בדלת האחורית לתוככי העולם היהודי, וב"ה שקיימים גם בתוכנו תלמידי חכמים להם אחריות ציבורית רוחב דעת ועין בוחנת שאינם נופלים בקסמי אשליית הנאורות החדשה.

בעשרות השנים האחרונה הפוסט מודרנה יצרה ביצה טובענית שטשטשה את השכל הישר ואת נורמליות החיים ויצרה מבוכה שזלגה אף לקרב הציבור הדתי. בחסד ה' עלינו קיימים בקרבנו תלמידי חכמים שלא הולכים שבי אחר קסמי הפוסט מודרנה ובעינם החודרת וביושר שכלם מזהים את זרעי ההרס הסמויים והגלויים. כיאה לרבנים עם אחריות ציבוריות, הם עומדים ללא חת ומשמיעים את קולה הצלול את תפיסתה של תורה גם כאשר התכנים אינם ערבים לאוזנה של המיליה מקבוצת המיעוט השלטת בתרבות ובתקשורת.

צר לי שחופש הביטוי והנאורות הליברלית נגמרת כאשר מגיעים לעולמות דתיים ותרבותיים יציבים ובלתי ניתנים לערעור, מסתבר שנחרצותם של רבנים אלו מערערת את הניהיליזם הפוסטמודרני וחושפת את האבסורד והזמניות שלו.

לא לחינם יש הרואים ברבנים אלו סכנה ל'נאורות', כאשר ה'נאורות' משמעה הרס הערכים הקיימים ויישור קו עם הדקונסטרוקציה, קרי, אין אמת וכל אחד בכל רגע נתון בוחר ומגדיר את האמת שלו בהתאם לתחושותיו שיתחלפו אחרי כמה רגעים, ובשפה אחרת – 'הנאורות החדשה' עסוקה רק בפרט ומפוררת את הקולקטיב לכדי נרקיסיסטיות חולנית.

לעומת זאת תפיסתה של תורה חותרת ליציבות ערכית וקידום הערכים החברתיים לא במקום רווחת הפרט כי אם כאחריות ודאגה כנה לחברה ולאנושות כולה וממילא גם דורשת יותר מאמץ ומסירות, בעולם בו הפרט הוא מרכז העולם הרי שערכיה של תורה זרים ומנוכרים למי שאינו מורגל לשפתה ותוכנה.

בימים אלו אחר הפסח שעבר עלינו לטובה, בהם אנו מתחדשים בבשורת החירות בגאולת ישראל ממצרים, חירות שהולכת ומשתכללת בנו בכל שנה ושנה , חירות שמשמעה לחיות בצורה הטבעית הבריאה לנו כאומה וכפרטים בתוכה, עלינו לזכור כי חירות של אמת מושגת ע"י נאמנות שלמה לדבר ה' 'אין לך בן אלא מי שעוסק בתורה'.