פרשת שמיני: בפרשתנו מדובר על בעלי החיים הטמאים ובעלי החיים הטהורים.

כל עניין הטומאה והטהרה אצל בעלי חיים זה אחרי מותם, מה מותר לאכול ומה אסור לאכול, מה מטמא ומה לא מטמא אחרי מותו של בעל החיים, אבל בחייו אין שום בעיה לגדל גמל, סוס או חמור, כמו שעשו אבותינו, ובימינו לגדל כלב, חתול, דג, תוכי, נחש או בעלי חיים אחרים, כי כל עוד הם חיים זה בסדר. אבל החזיר פסול ביהדות גם בחייו, אין מתעסקים עם החזיר כלל, גם לא בחייו? מה שונה החזיר מכל שאר החיות?

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2021-04-08 at 07.54.21

התשובה ידועה ופשוטה, החזיר הוא בעל חיים צבוע, אינו מעלה גרה, אבל כן מפריס פרסה, הפנימיות שלו פסולה, אך בחיצוניותו הוא נראה טוב וכשר. הצביעות הזו שהפנימיות רקובה ולא תקינה, ומבחוץ הכל נראה יפה, זה הפסול בעיני היהדות. למה? כי חותמו של הקדוש ברוך הוא – אמת.

בחיים ישנם הרבה דברים, באה היהדות ואומרת לא לחיות את החיים ברובד החיצוני הטכני המפורסם והידוע, אלא להקנות את הערכים, האמונה, המצווה, הקדושה, הטהרה, האידיאלים והרעיונות. שעולם הרוח, עולם האידיאה, העולם האמוני, הם ישלטו על העולם החיצוני, שהפנימיות תכתיב את החיצוניות, המוסר והערכים יכתיבו את המעשים בחיים.

כל המצוות קשורות לזה. בא החזיר הופך את היוצרות, ואומר עזוב אותך פנימיות, שלא יעלה גרה, מה זה משנה? העיקר זו הפרסת הפרסה החיצונית, הצלופן, העיקר הוא מה קורה בחוץ, הפוליטקלי קורקט, איך הדברים נראים, איך הם נשמעים, אבל מה עשית באמת – את מי זה מעניין…

הצביעות שהופכת את היוצרות, ובמקום שהפנימיות תכתיב את החיצוניות, החיצוניות מכתיבה את הפנימיות, היא פסולה, כי חותמו של הקב"ה אמת, אנחנו צריכים שהאמת הפנימית תכתיב את העולם החיצוני.

חוץ מכמה מקרים ספציפיים שמשנים מפני דרכי שלום, היהדות נגד הצביעות הזו, כי המוסר והערכים צריכים להכתיב את עולם העסקים ואת ההתנהלות בין אדם לחברו בכל המישורים, לא להיות אדם של אחד בפה ואחד בלב.