אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

אשמנו בגדנו: מה צריך לכוון כשאומרים את הווידוי

סדר הוידוי, הנאמר במהלך יום הכיפורים, אמור לזעזע ולנקוב את תהומות הנפש. לעיתים, עקב הבנה מעורפלת במילות הוידוי, האדם מוצא עצמו ממלמל אותן באופן מכני ומאולץ. הרב חגי לונדין מבאר

אשמנו בגדנו: מה צריך לכוון כשאומרים את הווידוי
  סליחות בכותל המערבי (פלאש90)

סדר הוידוי, הנאמר חמש פעמים במהלך יום הכיפורים, אמור לזעזע ולנקוב את תהומות הנפש. לעיתים, עקב הבנה מעורפלת במילות הוידוי, האדם מוצא עצמו ממלמל אותן באופן מכני ומאולץ. ננסה בקצרה לעיין בכב' מילות הוידוי הנוגעות, אם מעט ואם הרבה, בכל אחד ואחת מאיתנו:

מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן

אשמנו – היסוד לכל תהליך הוידוי והתשובה הוא לקיחת אחריות נחרצת, חד משמעית ואמיצה על מעשינו (זו גם הסיבה עבורה מכים אנו על לב – הפניית האצבע כלפי עצמנו). אשמנו – לקחנו את האש של חיינו והפכנו אותה ל – מה: אש שוממה וריקה.

בגדנו – שורש החטאים הוא הבגידה בעצמיות. לא נפתחנו בענווה לדבר ד' הבא אלינו מתוך תורתו. שכחנו את ייעודנו. בגדנו בתפקידנו בעולם ולבשנו בגדים לא לנו.

גזלנו – מתוך ההתכחשות למסלול הייחודי שלנו בעבודת ד', מתוך חוסר ההסתפקות בחלקנו – ניסינו לגזול את חייהם של אחרים. בנינו לעצמנו חיים מתוך חיקוי, השוואה ותחרותיות.

דיברנו דופי – על מנת להצדיק את הזיוף המצוי בנו הטלנו דופי בזולת. ניסינו להשקיט את תחושות התסכול וחוסר המיצוי על ידי הנמכתם של אחרים. דיברנו דוּ-פִּי: צביעות, חנופה, לשון הרע.

העווינו – מתוך כך התעוותו כל חיינו. שיבשנו לחלוטין את כל המצפון הפנימי. בראנו עולם שקרי בו אנו במרכז וכל האחרים – תפאורה.

והרשענו – מכאן קצרה הדרך לרשע, ל'אידיאליזציה' של הרוע. יצרנו מציאות דמיונית בה הצדק תמיד עמנו, בעוד שהטעויות הינן רק נחלת האחרים; ועל כן ראוי לפגוע בהם.

זדנו – הרשעה ממשיכה ומזידה את נזידיה. פיתחנו רוע כלפי אחרים במזיד, לא באקראי אלא מתוך תכנון וכוונה.

חמסנו – גזל מתוחכם יותר (חמס – נוטל מאחרים בעל כורחם אך משקיט את מצפונו על ידי נתינת תגמול כלשהו). ניסינו לנכס כל דבר אלינו באופן מניפולטיבי – באמצעות יצירת ייסורי מצפון אצל השני, לחץ חברתי עקיף, אלימות פסיכולוגית מעודנת.

טפלנו שקר – בכדי להחזיק מעמד במציאות הווירטואלית אותה בנינו, אין מנוס אלא לברוח אל עולם השקר: חלקיקי אמת המנותקים מהקשרם, אותם מנסים אנו לטפול ולהדביק זה לזה באופן מלאכותי. שקר מתוך בושה, לחץ, פחד; מתוך ניסיון נואש לשקם תדמית עצמית ולמצוא חן בעיני הסביבה.

יעצנו רע – היכולת להעניק עצה נכונה שייכת לבגרות של האדם, לכישרון להביט על המציאות דרך עיניו של מבקש העצה. יכולת הנשללת מן האדם הלא-טהור השבוי באינטרסנטיות ואנוכיות.

כיזבנו – לא רק שקר ביחס לעצמנו אלא הפרחת כזבים ביחס לכלל המציאות. בנינו תמונת עולם כוזבת: העמדנו לעצמנו יעדים מתוך גאווה, דמיון וללא זיהוי נכון של כוחותינו. התוצאה המתבקשת היא שנהיינו כמעיין אכזב ועל כן התאכזבנו ואכזבנו את אלה שנשענו עלינו.

לצנו – כישלונות מעין אלו עלולים להוביל לליצנות: זלזול וביטול הערך של הכול. ציניות, תרבות ה'סתם' וה'כאילו'. תרבות פוסטמודרנית שבארשת פיכחון מריר, בעין הרע ובניסוחים מפותלים, מתיימרת להצביע על השלילה במציאות אך למעשה משקיעה עצמה בביצת רעל וייאוש.

מרדנו – ניפוץ המסגרות. חוסר נכונות להתקדם באופן מדורג ואמיתי קמעא קמעא. מרד בטוב השלם או החלקי ללא העמדת אלטרנטיבה ראויה. הרצון לשבור ולא לתקן, לשלול הכול ולא לבנות דבר. לא לשמוח בחלקי, בתהליך, אלא להתאוות לתוצאה בלבד.

נאצנו – חירוף וגידוף. הנאצה היא התנגדות חריפה ומוחלטת כנגד האחר. מלווה בחמת זעם ואחוזת פחד, שנאה; מלאת בוטות.

סררנו – נטינו וסרנו מדרך הישר, חוסר ענווה והקשבה להורים ומורים. פרקנו כל רסן.

עווינו – האישיות כולה מתעוותת. אדם חוטא מתוך 'רוח שטות'; מעין 'טירוף מערכות' בו נעשה החטא תוך חוסר אכפתיות ואדישות לתוצאות הנלוות.

פשענו – במצב כזה מגיע הפשע. בניגוד ל'מרד' שהינו התפרצות חד פעמית ונקודתית, פשע הינו מרד יומיומי, פריקת-עול קבועה. מתוך שאט נפש וכהות הרגשה.

צררנו – שנאה ועוינות אקטיבית כלפי אחרים. צררנו את הזולת ומתוך כך הכנסנו עצמנו למיצר.

קישינו עורף – יצרנו חסימה בעורף, האיבר המחבר בין הגוף לבין הראש: חסמנו את האפשרות לאחד בין הרוח והחומר, הקודש והחול; דבר המתבטא יותר מכל בעקשנות מלהשתנות, מלהיפתח. קיבעון נפשי ומעשי.

רשענו – מתוך כך הגענו להתחברות עם הרשע, לא רק מתוך תאווה ואידיאליזציה ('והרשענו') אלא מתוך התענגות עליו. הנאה מעודנת מלדרוס אחרים, לחוש עליונות ושליטה עליהם. לכונן את אושרנו על חורבות אושרם של האחרים. רשע לא כאמצעי אלא כתכלית.

שחתנו – קלקלנו את המתוקן כבר. השחתנו את היפה, המועיל, הנכון. גימדנו וזלזלנו בכל האמת המצויה אצל האחרים ונהיינו כשטן המשחית.

תעבנו – הגענו למצב של סלידה מן הטוב והישר. חיינו התעוותו עד כדי תחושת תועבה ביחס לאמת ולרצוי, לתמים וליפה.

תעינו ותעתענו – היינו כשה תועה. ניסינו ליצור אשליית תעתועים, כלפי אחרים ובעיקר כלפי עצמנו, על מנת לחפות ולהדחיק את כישלונותינו…

אך עתה, יום הכיפורים – יום האמת, יום הטהרה, מעמיד אותנו במקומנו ונותן לנו את אפשרות המחילה; את אפשרות חיי-האמת; ומתפרצת הקריאה –

ועל כולם א-לוה סליחות – סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו.

==

הדברים מבוססים על מילון הראי"ה של הרב יוסף קלנר ועל חוברת 'על הוידוי' של הרב חיים וידאל.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
8 תגובות - 8 דיונים מיין לפי
1
קודם כל תבקש סליחה מהרב שרלו
משה | 12-09-2013 11:18
על הפגיעה המכוערת שפגעת אתה עצמך בו. ההבהרה שלך הייתה יותר גרועה מהחטא המקורי. לכתוב תפילה מבישה כמו שכתבת ואחר כך עוד להגיד שלא רצית להגיד שום דבר על הרב שרלו ואחר כך לכתוב על הוודוי ועל ענוה?!
2
ל1: תרגע ומהר
אהרון | 12-09-2013 12:24
מותר לרבנים לחלוק על 'גדול הדור' הרב שרלו. והבהרה של הרב חגי רק הראתה על האמיתיות שכתב. ומה זה קשור בכלל לתפילה הנפלאה הזו
3
ל2: תירגע עוד יותר מהר
משה | 12-09-2013 13:06
מותר לחלוק על הרב שרלו. מותר לחלוק בכל מחלוקת שמכבדת את חולקיה. מה שהוא עשה לא היה לחלוק. היה לבזות. גם אתה עושה בדיוק את אותו הדבר: מכניס את המילים "גדול הדור" על הרב שרלו ממש בשביל לכבד אותו. אתה בדיוק מדגים את הבעיה של הרב חגי ושלך כמי שמגן עליו. והתנצלות כמו שהוא התנצל היא יותר גרועה. לקבל איך להגיד וודוי ממי שלא נותן דוגמה אישית - קשה נורא.
4
מקסים. פשוט מקסים
אילת | 12-09-2013 13:54
תודה רבה לרב לונדין על הכל. אחי חזר בתשובה בזכות השיעורים שלך בערוץ מאיר
5
למגיב 1: אני מבין שאתה מנסה לצבור חטאים לפני יוכ
י | 12-09-2013 13:57
כדאי מאד שתתפלל טוב ביום כיפור על התגובה המטומטמת שלך
6
אשרינו שיש לנו את הרב
יוסי | 12-09-2013 14:28
פשוט תודה
7
בגדנו בדתיים לייט ולא קרבנו אותם!
| 13-09-2013 14:50
8
חזק ביותר
| 13-09-2013 15:15
כתיבה מדויקת