א. בשנים האחרונות יש מונח צבאי המתאר את המצב הביטחוני שמדינת ישראל מנהלת מול אויביה. זה נקרא מב"מ = מערכה בין מלחמות. לפעמים הציבור הכללי שומע על זה עם תקיפות המיוחסות לישראל בסוריה או לעיתים אף ביעדים מרוחקים יותר, כאשר במטרה העליונה של צה"ל, הוא הרחקת המלחמה הישירה ומניעת התעצמות האויב.
שישה ימים אחרי הבחירות, וישראל נמצאת נכנסת לתקופה של מב"ב = "מערכה בין בחירות". תוצאות האמת חידדו שוב את התסבוכת הפוליטית של ישראל בשנתיים האחרונות, ללא כמעט שוב דרך הגיונית לצאת ממנה. מפת הפסילות בין המפלגות והקושי לצבור את מספר הקסם 61, נראה הפעם אפילו מייאש מתמיד והתסריט של בחירות בסוף הקיץ נראה אפשרות כמעט סבירה.
צילום: בנט: ב. לכאורה יש רק שתי אפשרויות למנוע בחירות חמישיות: הצטרפות של מפלגה לגוש נתניהו ("תקווה חדשה" המועמדת הטבעית) או בניית קואליציית טלאים של ימין-מרכז-שמאל מאוד לא הומוגנית. באמת גרה מיכאלי עם שקד, וסער עם הורוביץ ירבץ? במידה רבה, צודקים אנשי הימין שמגחכים על הרצון להקים ממשלה שאיננה בהובלת הליכוד של נתניהו, על 29 המנדטים שלה (בניכוי ח"כ אופיר סופר שחובר חזרה לסמוטריץ'). אך אם נתניהו לא יצליח בציד העריקים שלו (ולאור הניסוי עם כחול לבן, האשראי שלו מאוד מוגבל) לא יהיה לליכוד שום יכולת להקים ממשלה מהצד הזה של המפה.
ג. נוטים לייחס לנפתלי בנט את הכבוד של היותו ממליך המלכים והדמות הפוליטית שעליה ייבנה כל ציר קואליציוני עתידי. אבל שוכחים שיש עוד כוח פוליטי משמעותי שיכול להשפיע ולהכריע האם תהיה ממשלה בישראל באביב תשפ"א. על פניו במחנה נתניהו יש 52 ממליצים טבעיים הכוללים את הליכוד, ש"ס, יהדות התורה ו"הציונות הדתית". אך לפני כמה שבועות גם לכאורה נציגי החרדים חתמו שוב על נאמנות לראש הממשלה. אבל כשבוחנים את זה לעומק, אפשר לראות שהפעם הייתה מידת מה של הסתייגות. מעבר לכך שסמוטריץ' עצמו סירב ("הנאמנות היחידה שלנו הינה לדרך ולערכים ונהיה חלק רק מממשלה שתבטא אותם") אבל גם בניסוח שגפני ודרעי חתמו הובטח להקים ממשלת ימין, ולאו דווקא בראשות נתניהו.
ד. המפלגות החרדיות היו ידועות תמיד בהיותן פרגמטיות. טובת הקהילות שהן מייצגות חשובה מכל, וגם ראשיהן מבינים שללא ממשלה מתפקדת, ללא תקציב סדור וכנסת שמתנהלת, גם הציבור שלהם נפגע קשות, כמו שאר חלקי האוכלוסייה. בחירות חמישיות רק יגדלו את הפערים הקיימים ממילא. האם הפעם, ש"ס ויהדות התורה יעדיפו את טובת קהל מצביעיה, על חשבון הליכה עיוורת אחרי הליכוד לעוד סבב בחירות?
ה. הסכמה של הסיעות החרדיות ללכת עם ציר בנט-סער יכול להוות הפתרון לפלונטר הפוליטי. חיבור של ארבעת מפלגות הימין האלו מגיע לכדי בלוק של 37 מנדטים, ועם צירוף של יש עתיד והעבודה, יש השלמה של 61 מנדטים. והרי לכם ממשלת אחדות, אמנם לא הומוגנית אך ללא הקצוות הפוליטיים, שוב חבריה אנשי ימין-מרכז.
ו. נכון, זה נשמע תרחיש כמעט בלתי סביר, מקרטע ועם פוטנציאל יציבות נמוך. אך השאלה שצריכים כל ראשי הסיעות של הכנסת ה-24 לשאול את עצמם – האם באמת בחירות נוספות הן סבירות יותר?
תגובות