למה נעלבה דליה איציק מאורי אורבך?

בדיון הסוער שהיה בשבוע שעבר על "חוק לפיד", התקוטטתי עם חברי הכנסת מקדימה ועם עוד כמה. אני מתנגד בכל תוקף לחוקי הצינון בכלל ולחוק צינון עיתונאים בפרט. אם יאיר לפיד "משתמש" בערוץ 2 בשביל הקמפיין הפוליטי שלו, זו קודם כל בעיה של ערוץ 2 ולא של המחוקק. אם נתחיל להגדיר מיהו עיתונאי ומי חייב בצינון נפתח פתח לאין סוף פסילות של סלבס מסוגים שונים. למה עיתונאי כן ומיליונר רב-השפעה לא? מדוע מגיש חדשות כן ופובליציסט לא? ומה עם מי שהוא גם וגם?

אבל נחזור רגע לדיון בכנסת. במהלך נאומי קינטרתי את המשפט הזה לחברי הכנסת: "מה אתם רוצים, שנישאר בכנסת רק עם אנשים כמוכם?". מייד החלה התעלבות המונית. יו"ר סיעת קדימה, דליה איציק אפילו עלתה מייד אחרי על הדוכן ונזפה בי על ההתנשאות, ועוד בתור חבר כנסת צעיר וכיוצ"ב.

האמת היא שהיתה בדבריי התנשאות ואולי זה לא היה שיא הטעם הטוב. אבל תודו שזה לפחות היה יותר שנון מהגידופים הרגילים שחברי כנסת מטיחים איש ברעהו. ואם כבר להתנשא עוד קצת, אני מזהה בקרב חברי הכנסת מידה מועטה מדי של חוש הומור וחוש מידה וחוסר יכולת לספוג עקיצה על חשבונם. ודאי שיש בכנסת המון חברי כנסת טובים וראויים לתפקידם והם לא חייבים להיות עיתונאים. אבל אם כבר נעלבתם, אציין מספר יתרונות מובהקים שיש למי שהיה קודם לכן עיתונאי: הוא בדרך כלל יותר רהוט מרבים מחברי הכנסת. הוא מצליח, בדרך כלל, לייצג באופן יותר מוצלח את הכנסת וגם את בוחריו. והעיקר: הוא בדרך כלל לא מגיש הצעות חוק שנועדו לסתום פיות, להצר את צעדיהם של מתחרים חדשים והוא לא יעשה הכל כדי לזכות בחשיפה תקשורתית. עיתונאי לשעבר אמנם יודע יותר בקלות את הדרך לעמודי החדשות, אבל אולי משום שהוא כבר היה מפורסם גם בתפקידו הקודם, הוא נוהג במידה של מתינות גדולה יותר בדרך לפרסום.

בכל אופן, כיוון שהייתי כבר בשוונג באותו אחר-צהריים סוער של יום רביעי, ונורא נהניתי להעליב את חברי מ"קדימה", נכנסתי גם ביאיר לפיד על הדרך והסברתי למה בקדימה מפחדים ממנו. בעיקר בגלל הדמיון ביניהם. טוב, אמרתי את זה יותר חריף ועל הדרך המעטתי בערכו של לפיד, כאילו כמו אנשי קדימה, גם הוא אין לו דעות. אני חושב שהפרזתי. ליאיר לפיד, יש בהחלט דעות (לא מנומקות ובעייתיות מאוד, אבל זה ויכוח אחר), והוא הרבה יותר שמאלה מקדימה. הבעיה בקדימה שהדעות שלהם הם ניסיון מתמיד לשאוף אל הלא-כלום, אל איזה אמצע ממוצע. יאיר לפיד אמנם גם מכוון אל איזה קונצנזוס מדומיין וממוצע, אבל הוא לא חושש גם להביע עמדות נחרצות בשורה של סוגיות, ובעיקר בנושאי דת ומדינה. אני מעריך שאם לפיד יילך לפוליטיקה הוא ימצא את עצמו מהר למדי דומה לאנשי קדימה. הצורך בפשרות ובקואליציות, ודאי אם יעמוד בראש מפלגה קטנה-בינונית שתמשוך תשומת-לב יומיומית יחייב אותו להכיר את ההבדל בין טור בעיתון לעמדה פוליטית. בכל מקרה, חוק לפיד כפי שהוא מכונה בתקשורת עבר לצערי בקריאה טרומית ויש חשש שבסוף ייכנס לספר החוקים. הוא לא ימנע מלפיד את האפשרות להתמודד ולהיבחר, אבל הוא יראה שוב שהגילדה של חברי כנסת מאוד חוששת מאנשים חדשים המצטרפים למערכת הפוליטית. רק על זה היתה שווה העקיצה שלי אל אחדים מהם: מה אתם רוצים, שנישאר רק עם אנשים כמוכם?

ואני מתכוון כמובן רק למי שנעלב מהדברים באמת.

מתוך הבלוג של אורי אורבך