האם ניתן למכור חמץ גם למי שאינו מודע או אינו מבקש זאת?
מכירת חמץ| צילום: הרב יאיר בן מנחם בשו"ת על מכירת חמץ
המשנה במסכת פסחים (כח, א) מלמדת אותנו שחמץ שעבר עליו הפסח, ושבמהלך הפסח עברו עליו בבל יראה ובבל ימצא, אסור בהנאה, ואפילו אם החמץ הושאר בשוגג ובאונס.
אך מה יהיה הדין במי שאנו יודעים שלא ימכור, או שישכח או שכלל אין זה מעניין אותו, האם ניתן למכור עבורו את החמץ?
מכירת חמץ באתר סרוגים
ומה יהיה הדין אם מי שמכר את החמץ לגוי המשיך למכור אותו במהלך הפסח לכל דיכפין, האם מעשים שכאלה מבטלים את המכירה?
ולבסוף דן הרב בשאלה האם ניתן למכור חמץ עבור חנות שכזו גם אם בעליה לא ביקש זאת?
==
הרב יאיר בן מנחם דיין בבית הדין הרבני בתל אביב ורב של מספר קהילות בירושלים
תגובות
במקום לשרוף או למכור חמץ אגדת שרפת החמץ =================. שלוש רגלים ניתנו לנו לצרוב בתודעתינו. כ לעולם יתהלך האדם על שלוש רגליים רגל אחת - לעצמו , הרגל הנוספת - לזולתו והרגל השלישית הערטילאית - לאלוהיו והנה שלושת הרגלים מתחברים באש. שבועות באש של סיני. באש של תורת ישראל שליבתה : "ואהבת לרעך כמוך" והנה האש של סוכת מוכמנת בלוב אשר "לו הלב" לחבר את כולם. ומשבא הפסח אנו שורפים באש את החמץ. ודע אם האדם נאלץ לשרוף הרבה חמץ או למכור הרבה חמץ. סימן הוא שליבו לא היה ער די לסביבתו לפזר את היותר שיש לו לכל בריותיו של הקב"ה. וכסמל לעניין זה : יש הנוהגים לשרוף בשרפת החמץ את הלולב של סוכות משל עצם שרפת החמץ מלמדת על אי מימוש תכליתו הייעודית של הלולב. לאמור : לא קיימנו חובתינו כדי כך שיאמרו עלינו במרום אכן : לו- לב. שהרי אם היינו מפזרים את היותר לנזקקים. לא היינו נזקקים לה למדורה כה גדולה. והנה הלב הלולב נשרף סמ