שר הדיגיטל הלאומי, דודי אמסלם, הגיש הבוקר (שלישי) עתירה לבג"ץ, באמצעות פרקליטו עו"ד מוטי שמעון, נגד היועמ"ש אביחי מנדלבליט ונגד נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ, בנוגע לפעילותם לטרפד את המינוי שביקש לקדם, לתפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות. מדובר בעתירה דחופה ביותר למתן צו ביניים, צו על תנאי וצו מוחלט, זאת לאחר שלטענת השר אמסלם, כל הניסיונות שלו לעבוד מול השניים בדרך המלך, כשלו והוכשלו.

לטענת השר אמסלם "בין היתר, ניצלו המשיבים, שלא כראוי ושלא כדין, את מעמדם ותפקידם ובעצמם ו/או באמצעות הכפופים אליהם הטעו את העותר במתן חוות דעת ובסיכומים לגבי הליכי בחירת מועמד ומינוי מנהל/ת לרשות החברות הממשלתיות. זאת עשו המשיבים בעצמם ובאמצעות הכפופים אליהם על ידי שקבעו כי בחינת מועמדים לתפקיד צריך שתיעשה בדרך של מינוי ועדת איתור שתפעל, על פי המצג והסיכום שבין העותר למשיבים בזריזות כדי ליעל ולקדם איוש המשרה ומינוי בתוך חודש ימים בשל חשיבות ודחיפות העניין".

"בפועל, הסתבר כי המשיבים בעצמם ובאמצעות הכפופים להם, הטעו את העותר במתן ייעוץ מטעה לפיו יש לפעול בדרך של מינוי ועדת איתור. אמנם אין בדין כל חובה לפעול במקרה זה באמצעות ועדת איתור אולם המשיבים בעצמם ובאמצעות הכפופים להם, הציגו בפני העותר מצג לפיו כך חוות הדעת המשפטית. לאור הניסיון העגום ולצורך הציבורי החיוני ביותר למשק ולממשל בישראל הסכים העותר לפעול לפי חוות הדעת והעצה של המשיבים והכפופים להם והסכים לפעול בדרך של מינוי ועדת איתור."

השר אמסלם טוען כי נתקל בהתנגדות לא מובנת "העותר פנה פעמים רבות אל המשיבים ואל הכפופים להם ואל בעלי התפקיד הנוגעים בדבר כדי לקדם מינוי מנהל/ת לרשות החברות הממשלתיות אולם לא זו בלבד שהמשיבים חדלים ואף מונעים אקטיבית בעצמם את ההליך המחויב והנדרש אלא שהם גם מטילים אימתם ו/או מרותם, שלא כדין, על הפקידים ובעלי התפקיד העושים במלאכה ומונעים בכך את קידום ההליך."

לטענת השר אמסלם נעשו בפרשה דברים חמורים ביותר: "בדיעבד, נראה כי מבוקשי לפעול בשיתוף פעולה מלא, בהגינות וביושרה ובשקיפות מלאה, מתוך מטרה לקדם את העניין באופן ענייני ותכליתי, נוצל לרעה לעיכובים חוזרים ונשנים ולבסוף למסמוס וסיכול ההליך".

"בנוסף לכך, לא אוכל להשתחרר מן התחושה הקשה כי הגב' זילבר ומר חורין הוליכו אותי שולל, בכחש ובכזב. נדמה כי די בסקירת השתלשלות האירועים, כדי להגיע למסקנה האפשרית היחידה ההגיונית וההוגנת המתבקשת, כי שעה שוועדת האיתור החלה את מלאכתה וסיימה את מרבית עבודתה, יתאפשר לה להשלים את מלאכתה ובטח שלא להפנות את סוגיה המשך העבודה לוועדת החריגים. יודגש, כי גם הליך המינוי לא היה צריך מלכתחילה להתקיים דרך ועדת איתור, הרי מרגע שהחל במסלול זה, אזי היה על וועדת החריגים לאפשר את המשך עבודתה של ועדת האיתור…"

השר אמסלם מפרט בעתירתו את כל השתלשלות האירועים מנקודת מבטו: חלופת מכתבים, תשובות מתחמקות ומטעות, שפה לא הולמת, ניגוח אישי, וטוען כי המסקנה היא ש"המשיבים מכשילים בכוונה את העותר ולא מאפשרים לעותר למלא את תפקידו ולא מאפשרים מינוי מנהל/ת לרשות החברות הממשלתיות והכל בשל שיקולים פוליטיים ו/או דעות אישיות ביחס לעותר – שיקולים זרים ופסולים שאסור לנושא משרה ציבורית לשקול".

"אין ולא הייתה סיבה עניינית לסכל מינוי רק בשל העובדה שהמשיבים אינם אוהבים את העותר. ודאי שלא בעת שמינויים אחרים המשיבים מקדמים בתקופת בחירות ומסרבים לחשוף הפרטים והמידע על כך בפני העותר. גם בכך פועלים המשיבים שלא כדין."

בסיכום העתירה כתב השר אמסלם כי "אין כל הצדק למעשי ומחדלי המשיבים אשר יש בהם גרימת נזק חמור ליכולת המדינה להתמודד עם הצרכים הכלכליים הדחופים בשל המגיפה והווירוס שפשה בעולם".

"כאמור, ניהול רשות החברות הממשלתיות בכלל וניהול וקידום תהליכי הפרטה חשובים לתפקוד החברות הממשלתיות בימים טרופים אלה ולהזרמת הון עתק לקופת המדינה בעיקר מהפרטת חברות. כך לדוגמא ממחשת הליך הפרטת נמל חיפה המעוכב וניזוק עד כדי סיכול כמעט בשל מחדלי ומעשי המשיבים כנטען בעתירה זאת ובדומה לכך גם בעניין הפרטת דואר ישראל."