כל השנה אנחנו מרגישים שאנחנו מושלמים, הכל טוב ונעים, החיים זורמים והראש מתרפק לו על ניחוחות החיים. אולם, לפתע מגיח לו מתוך ההתכסות ראש השנה- הכסא ליום חגנו, ומאיר לנו קצת את עצמנו, את חסרונותינו. אנחנו מגלים שאנחנו לא מושלמים.
אצל כל אחד ואחד מאיתנו חשבון נפש הינו עניין חשוב, אך, ימי הרחמים והסליחות הם גם ימי התעוררות וגילוי נאות. החיפוש שלנו את נקודת האמת מתגבר ואנחנו לא עושים הנחות לאף אחד, גם לא לעצמנו.
כל השנה, אנו נוהגים למצוא את כל החסרונות אצל האחר ולהכות על החזה שלו ולומר לו "חטאת, עוית פשעת". אך בואו נעצור לרגע וננסה לבדוק את חסרונותינו, הרי ראש השנה מגיע ויום הדין עומד בפתח. בואו ננהל חשבון נפש של המגזר שלנו- במה טעינו ובמה לא היינו טובים.
● מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן
נתחיל עם הפשטות של הקיום ההלכתי, כמה אנחנו כמגזר שומרים על ההלכה? כמה מאיתנו מחפשים את ההקלות, שחס וחלילה לא נופרע בשגרת החיים על ידי התורה והמצוות, כמה התורה היא מרכזית בחיינו. מה המעמד של לימוד התורה אצלנו, למשל מול הצורך לשרת בצבא או לשוויון בנטל?
בזמן הגזירות של ת"ח ות"ט תיקן ה"תוספות יום טוב" תפילה ומי שברך כדי לעצור את רוע הגזירה, הברכה הייתה למי ששומרים את לשונם מלדבר בתפילה. בעיה קדומה זו מגלה את חוסר ההתרכזות בתפילה, כמה תפילות העברנו כך סתם בהרהורים, כמה מתפילות היום בדילוגים, כמה פעמים העברנו חוויות ודפדפנו בעלונים, או באנו עמוסי קורי שינה לקריאת התורה?
איך שמרנו על העולם, איך לא קלקלנו את האוירה, במה תרמנו לשימור הסביבה, כיצד דאגנו לכלב עזוב או לחתול רעב, וזה מבלי לשכוח כי עיקר החסד הוא אל בני עמינו כמונו שלעיתים סובלים אפילו יותר. קיום העולם הוא חובה קדושה, האם אותה אנחנו ממלאים או שמא את
ומה עם בן אדם לחברו? מה המדד של הרגישות החברתית שלנו, האם אכפת לנו מהאחר, האם אנחנו עוזרים לחבר? האם אנחנו מתחשבים ומבינים, מעבירים על המידות ולא כועסים, לא מתפרצים ולא רוטנים? והיכן היא החברה בחיינו כמה אנחנו לה אחראים לה, האם אנחנו מהנעלבים ואינם עולבים?
מדבר שקר תרחק, כל אחד יכול ליפול ברשת השקר ובעיגולי הפינות, גם אם אנו אנשים ישרים ביסודנו, זה החזון בעולם של הכלל, אבל כשנפרט נוכל לשאול, האם הטעינו את חברנו, האם שיקרנו שקר לבן, האם לכבוד התאוינו או שמרנו על פשטות וצניעות, על היושר ועל הטוב, על אהבה ושמחה וקיבלנו כל אחד בסבר פנים יפות?
כמה הקדשנו השנה למשפחה?
נתבונן נא לעומק, כמה נגררנו ונכספנו לכסף, לתאוות הממון, עד כמה אנחנו חולמים על אקזיט שיגשים לנו חזון. האם הכסף הוא מרכז חיינו, האם אנחנו מעדיפים את עגל הזהב על הרוח ועל מעיין עולם הבא? כמה שעות הקדשנו לאילי זהבנו וכמה לנשמתנו העייפה, כמה שעות עבודה היינו, ואיפה היא המשפחה.
המשפחה היהודית היא אידיאל, ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה, אבל כמה היינו בחיקה של המשפחה. כמה השקענו, עזרנו לאשה, כמה התחשבנו, כמה הארנו פנים לכולם, מהאישה ועד הילדים. כמה נתנו מעצמנו, כמה מתנות קנינו לאשה, האם אמרנו מילה טובה והאם הבענו אהבה.
האם בצניעות נהגנו? גם בחיים בכלל ובלבוש בפרט, האם גילינו טפח ועוד טפח או שמרנו על איכות ההרגשה. האם שמרנו על חושי הראיה והאם עסקנו רק במחשבות של קדושה. כיצד התרחקנו מערוות דבר ושמרנו על נפש רגישה. כמה נסחפנו מול תרבות המערב הפרוע, וכמה שמרנו על עצמיות מבדילה המבדלת ביננו לבין עמים רבים, בעוד אנו שומרים על קדושת המחנה.
ויין ועישון, ושאר כימיקלים, האם הרחקנו עצמנו מהם, האם מלאנו עצמנו מריקנות חולה זו, לא לעשות מעשה קוף בעלמא לא לחקות את הגויים? כיצד שמרנו על צבריות בריאה, על חיים נקיים מקלקולי הקדמה. עד כמה השכלנו להבין שההליכה קדימה לכאורה משיבה חכמים אחור, מקלקלת ומחריבה.
ואם חשבתם שעליכם אני מדבר, אז זהו שלא, אלא על כל אחד ואחת מאיתנו שרוצים התחלה חדשה, בואו נתעורר ונקח את המשימה, שכל אחד מאיתנו יהפוך למשהו אחר. ככה העולם יהיה טוב יותר ורווי בשמחה יתרה, ותחל שנה זו בקול גדול ובתקיעה רמה.
==
הרב חיים רטיג הוא ראש ישיבת ההסדר 'בינות' ברעננה ויו"ר 'זהות' איגוד המרכזים לזהות יהודית.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
