"שתיקת השמאלנים", זו הכותרת שבחרה נעה רז במאמרה כדי לתאר את זעמה כלפי השמאל הישראל. נעה רז, היא קונסרבטיבית המתפללת ומניחה תפילין מדי יום. היא השתתפה באותו ניסיון של יו"ר נשות הכותל, ענת הופמן, לקרוא בספר תורה בכותל וראתה כיצד המשטרה עוצרת אותה ומרחיקה אותה ואת חברותיה מרחבת הכותל.

לרז יש ביקורת קשה דווקא כלפי השמאל הישראלי שלטענתה לא באמת מתעניין במאבק של אנשים דתיים למען זכויות מסויימות כמו הזכות לחופש פולחן.

במאמר שהיא מפרסמת ברשת היא טוענת כי ארגוני זכויות האדם שותקים בכל מה שקשור למאבק של נשות הכותל. "אני יוצאת מנקודת ההנחה שכל קוראיי מודעים היטב לעובדה שהזכות לפולחן דתי היא זכות בסיסית, שכולם מודעים לאפליה הנוראית של נקבות בעיני הדת, שכולם מבינים שיש פה מלחמת חורמה על זכויות יסוד", כותבת רז ומתחילה לירות חצים לכיוון השמאל: "אופס. טעיתי. כנראה מצביעי, מפגיני וזועקי השמאל לא מצליחים להבין את זה".

"כשחזרתי אתמול הביתה, לאחר יום ארוך ומייגע בכותל, מול תחנת המשטרה בעיר העתיקה, ובמשרד, הדבר הראשון שעשיתי היה לפתוח את אתרי ספינות הדגל של המלחמה לחברה אזרחית שוויונית ופלורליסטית בארץ: הקרן החדשה לישראל והאגודה לזכויות האזרח. לתדהמתי, באף אחד מהם לא הוזכר האירוע, אף אחד מהם לא קרא לפעולה למען זכותי הדתית. עברתי לפייסבוק, בדקתי את הסטטוסים והלינקים של כל מכריי בשמאל הרדיקלי יותר או פחות. כלום. שום התייחסות", כותבת רז על ההתעלמות.

רז טוענת כי אם היה מדובר במאבק על זכויות ההומואים בישראל – ארגוני זכויות האדם היו מרעישים עולמות, אך לא כך במקרה של נשות הכותל. "בכל שנה, כשמגיע מצעד הגאווה, אני מקבלת מאות הודעות, רובן ככולן עוסקות בסיסמא 'אין גאווה בכיבוש', ומוסבר בהן איך אי-אפשר להלחם על זכות מיעוט אחד כשמקפחים אוכלוסיה אחרת. הם צודקים, זו באמת בעיה. אני רק תוהה איפה הם היו כולם אתמול, כשביד גסה נרמסו הזכויות שלי".

בסוף המאמר, תוהה רז, אם מושג "זכויות האדם", שהשמאל מרבה להשתמש בו, מדבר על עוד אנשים מלבד הפלסטינים. "כנראה "זכויות אדם" עבור השמאל הישראלי זה מונח נרדף ל"זכויות פלסטינים". כנראה הזכויות נעלמות כשמדובר, לא עלינו, בדתיים.