היום בהיסטוריה: י"ג באדר – ילדי טהרן עולים לארץ

עם כיבוש פולין על ידי הגרמנים, רבבות יהודים ופולנים ברחו מזרחה, היישר לידיו של הצבא הרוסי, שגירשם לסיביר, לקור ולרעב. במסע הארוך איבדו רבים מהילדים את הוריהם. כששוחררו, עברו רבים מהם דרומה לאוזבקיסטן, שם קיוו להשיג מזון ולהשביע את רעבונם.

ההורים ששרדו, הבינו שכדי לתת לילדיהם סיכוי לשרוד, מסרו אותם לבתי היתומים של הפליטים הפולנים באוזבקיסטן. לילדים אמרו להתחזות לנוצרים. ההורים השביעו את ילדיהם שלא ישכחו לעולם את יהדותם וימשיכו לחיות כיהודים ברגע שיגיעו למקום מבטחים.

כשיצא צבא אנדרס (הצבא הפולני הגולה) לטהרן שהייתה בשליטת הבריטים, הצטרפו אליו יהודים וילדים רבים שהיו במנזרים. כשבארץ שמעו שהיהודים הגיעו לטהרן  נשלחו נציגים מטעם הסוכנות היהודית והקימו בטהרן מחנה לילדי הקבוצה שנקרא "בית הילד היהודי", וריכזה בו 719 ילדים. לאחר שהסוכנות היהודית השיגה רישיונות עלייה משלטונות המנדט, ארגנה את עליית הילדים לארץ ישראל.

ילדי טהרן בליווי המדריכים ושליחי הסוכנות, יצאו למסע האחרון בנתיב הייסורים. הם נאלצו לצאת לדרך ארוכה ומסוכנת, מאירן דרך האוקיינוס ההודי הממוקש, דרך תעלת סואץ למצרים ומשם ברכבת לארץ-ישראל. כאשר נודע על דבר יציאתם של הילדים מטהרן עורר מסעם התרגשות בקרב היישוב היהודי בארץ.

ביום י"ג באדר א' תש"ג (43) הגיעו הילדים עם מלוויהם ארצה. לאורך מסלול נסיעתה של הרכבת עד עתלית קיבלו את פני הבאים מאות ואלפים בקבלת-פנים חמה ונלהבת. ברחובות, הקבילו את פניהם אלפי תושבים בניהם הרבנים הראשיים לארץ ישראל: הרב הרצוג זצ"ל והרב עוזיאל זצ"ל. ביחד עם שמחה הגדולה הייתה ביישוב דאגה גדולה מה עלה בגורל משפחותיהם שנשארו באירופה ורבים ניסו לדלות פרטים מהילדים.

קבוצת ילדי טהרן הייתה הקבוצה הראשונה שהגיעה ארצה מתוך התופת. מילדי טהרן יצאו רבנים: הרב יוסף גליקסברג רבה של גבעתיים, הרב יהושע רוזן מקרית ארבע והאדמו"ר מביאלא; אלופים בצה"ל: אביגדור (יאנוש) בן גל וחיים ארז, ואנשי תקשורת שהמפורסם שבהם אלכס גלעדי.

רבים מבוגרים ילדי טהרן לחמו במלחמת העצמאות, וכמה מהם נהרגו במלחמה. אחד מהם היה, עמנואל לנדאו, שנהרג בתקיפת שיירת מוצקין וקיבל את עיטור הגבורה.

בערב פורים קטן בתוך החושך הנורא ששרר בעולם היהודי באותן שנים, קרן אור בצבצה, והשאיפה להשמידנו גם הפעם לא צלחה.

לימים יכתוב אלתרמן על ילדי טהרן:

גַּם אַחַר שֶׁיַרְבּוּ הֵם שָׁנִים וְיַזְקִינוּ/

גַם אַחַר שֶׁהַזְמָן יְשַנֶּה תָּאֳרָם/

וִיעַטְּרֵם קָרָחוֹת וּזְקָנִים שֶׁיַּלְבִּינוּ/

יִקָּרְאוּ הֵם עֲדַיִן יַלְדֵי טֶהֶרָן …

==

הפינה באדיבותו של גדעון בן רפאל מהמכון ללימודי השואה בנוה שאנן חיפה.