היום בהיסטוריה. עם שחר י' באדר א' תש"ח, יצאו ממקווה ישראל כוחות ה"הגנה" והפלמ"ח ותקפו את מפקדת אנשי חסן סלאמה ביאזור. המפקדה מוקמה בבית החרושת לקרח ובשני בתים נוספים. במבנים התבצרו לוחמים ערבים ויועציהם הגרמנים, הפעולה תוכננה על ידי קצין המבצעים של הפלמ"ח יצחק רבין כפעולת תגמול ליום השלושים לרצח שבעה נוטרים, במטרה לשים קץ להתקפות החוזרות על השיירות ממתחם זה.

מפקד הפשיטה היה נחום אריאלי, מפקד פלוגה ד' בגדוד החמישי ("פלוגת הקו") של הפלמ"ח, שתפקידה היה להגן על השיירות, והיא התבססה על אנשי "הרזרבה" (מילואים) בפלמ"ח. בפשיטה זו נעזרו לוחמי "פלוגת הקו" ביחידת נשק מסייע ממטה ההגנה בפיקודו של ישראל טל (טליק).

בכל הזמן בו התמקמו הלוחמים בעמדותיהם והצמידו את המטענים למבנים עמד נחום אריאלי על הכביש, חשוף לכדורים, וכיוון את הלוחמים אל יעדיהם, בפקודתו נסוגו כל הלוחמים, ואז הופעלו המטענים וכל שלושת הבניינים נהרסו עד היסוד.

הלוחמים נסוגו דרך הפרדסים למקוה ישראל, נושאים את הפצועים ואת חברם רחמים הוורד, שנהרג כשהתנדב לחפות בנשקו על החבלן אמנון חינסקי בעת שהטמין את חומר הנפץ בבית החרושת לקרח. בנסיגתם, הערבים ובריטים, דלקו אחריהם וירו לעברם, ונחום אריאלי שלח חוליה לתקוף את המכונית בתת מקלעים וברימונים. אריאלי יפול כעבור חודש וחצי כשיוביל לוחמים בקרב על הקסטל

הקרב ביאזור היווה ציון דרך במעבר ה"הגנה" ללחימה של צבא סדיר במלחמת העצמאות: זה הקרב הראשון בו תקפו כוחות ה"הגנה" יעד מבוצר עם שחר, והראשון בו נעשה שימוש בנשק מסייע כבד.

את שרידי בית החרושת לקרח וסימני היריות על קורות הבטון שנותרו אפשר לראות גם היום בסמוך ל"אנדרטת השבעה" בשולי כביש 44 החולף באזור.