אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

גם בגשם, שלג וקורונה – אנו לא מתנתקים מהקב"ה

עברנו את כל מעגל השנה באופן שונה: פסח, יום העצמאות, תקיעת השופר, יום הכיפורים, חנוכה ועכשיו שוב פורים. לצד מזג האוויר הסוער צריך לזכור שדווקא חוסר היכולת להתפלל בבית הכנסת כרגיל מראה שהחיבור שלנו עמוק וחזק

גם בגשם, שלג וקורונה -  אנו לא מתנתקים מהקב"ה
  (צילום תמונה ראשית: דוד כהן\פלאש 90, תמונת כתב: באדיבות המרכז האקדמי לב))

כל צרה שבאה על הציבור אמורה לעורר מחשבות והרהורים על סיבותיה ומטרותיה: מדוע הקב"ה הביא עלינו את הצרה? גם תקופת הקורונה מעוררת כמובן מחשבות רבות. בפרט, העובדה שבתי הכנסת נסגרים שוב ושוב מעוררת מחשבה אמונית – האם ייתכן שהקב"ה לא רוצה את תפילתנו? "למה לי רוב זבחיכם יאמר ה'"?

הגשמים והשלגים הצפויים מוסיפים הרהורי אמונה. ב"ה ירדו גשמים רבים בחורף הקודם, יורדים גם כעת גשמים והכינרת כמעט מלאה. בשנים רגילות היינו רואים בכך שפע וברכה שהקב"ה נותן לנו. אולם השנה, הגשמים ומזג האוויר הסוער גורמים פעמים רבות לכך שאין אפשרות להתפלל במניין אלא רק בבית. ממילא עולה השאלה – האם גשמים אלו הם גשמי ברכה? או שמא הם בבחינת "שפך לו רבו קיתון על פניו", ומבטאים את חוסר שביעותו רצונו של הקב"ה מתפילותינו?

איננו יודעים את מחשבותיו של ה'. אולם ברור שכל צרה שבאה על הציבור כולו – ובוודאי על העולם כולו – אמורה לעורר אותנו למחשבה כיצד אנחנו יכולים להיות טובים יותר. כיצד לדאוג לעם ישראל ולעולם כולו, כיצד להפוך את בתי הכנסת לטהורים יותר ואולי לנגישים יותר, כיצד להתפלל בהם בצורה טובה יותר וכן הלאה.

 עם ישראל לא מאבד את הרצון והתשוקה למניין

אפשר להתבונן על הדברים מנקודת מבט אחרת. במדרש שיר השירים מבואר, שגם אחרי חורבן בית המקדש עם ישראל ממשיך להקפיד על שלושת הרגלים. הר"ן כותב שאפילו לאחר החורבן היו מתאספים יהודים ועולים ברגלים לירושלים, "כמו שעושים גם היום". 

וכפי דברי המדרש, שיונה אינה עוזבת את שובכה לעולם. גם בזמנים קשים עם ישראל לא עוזב את החיבורים העמוקים והמשמעותיים שלו לתורה ולתפילה. מרגש כל כך לראות את עם ישראל כשהוא לא מוותר על תפילה בציבור. כמובן שחמירא סכנתא מאיסורא, ויש להתפלל בהתאם להנחיות, אולם את הרצון והתשוקה למניין – עם ישראל לא מאבד לעולם. גם כשהוא סגור בחדרי חדרים, הוא נמשך כמו מגנט אל התפילה בציבור. עם ישראל מרגיש את השכינה המיוחדת השורה על הציבור, ולא מוכן לוותר עליה אפילו בזמנים קשים.

דווקא מהקושי מתברר הקשר האמיתי

ומסתבר שיש כאן נקודה נוספת. במבט ראשון היינו חושבים שסגירת בתי הכנסת פירושה שאנחנו מתרחקים מהקב"ה, מ"חצרות בית ה'". אולם מבט מעמיק יותר מגלה שזהו ביטוי לקשר עמוק ומיוחד שלנו עם הקב"ה. דווקא כעת, מתוך הקושי, מתוך הניתוק מבית הכנסת, מתברר הקשר האמיתי והחזק שלנו עם ה'. עם ישראל לא מוותר על הקשר! לא מוותר על האהבה.

בתחילה הורו לנו שניתן בבית הכנסת רק עד מאה איש, אחר כך צמצמו את הכמות ונדרש מרחק של שני מטרים, אחר כך רק בחצרות ובמרפסות. ואמנם חזרנו מאז לבתי הכנסת, אך כעת שוב אנחנו בחוץ, ושוב לעיתים אין ברירה אלא להתפלל בבית, כשיורד גשם וכדומה. עברנו כמעט את כל מעגל השנה באופן שונה מהרגיל – פסח, יום העצמאות, תקיעת השופר, יום הכיפורים, חנוכה ועוד.

דווקא חוסר היכולת להתפלל בבית הכנסת כרגיל מראה שהחיבור שלנו עמוק וחזק. שום רוח לא תפיל אותו ושום נגיף לא יחצוץ בינינו ובין ה': "אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים". עם ישראל לא מוותר! עם ישראל ימצא פתרונות שונים ומשונים בכדי לנסות להתפלל במניין, וגם כאשר הדבר לא מתאפשר ונאלצים להתפלל ביחידות בבית – הרי זו תפילה של קשר וגעגוע, תפילה שמחכה ומצפה להתגלות שכינה נעלה יותר בעגלא ובזמן קרוב.

==

הרב יוסף צבי רימון הוא ראש הישיבה וראש בתי המדרש של המרכז האקדמי לב ויו"ר סולמות

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
תפילות זה בזבוז...
דודו | 26-03-2021 14:47
תפילות זה בזבוז זמן לריק, עבדו עליכם,אין אלוהים אין יהוה ואין נעליים,הכל שקר, הערבים פנאטים מטומטמים בגלל זה הם מאמינים,תתפללו איתם,