צפו: משפחת אלברט משחזרת את המעצר האלים

אסף

כולנו בעז אלברט

חסוי

לא צריך להתגייס לצבא האכזר הזה שפוגע בנשים וילדים תמימים

ירון

אלי

המשטרה מפחדת להתעסק עם עבריינים אמיתיים ולא מתמודדת איתם. קל לשוטרים ולקצינים להתעסק עם אנשים ישרי דרך ותמימים בושה וחרפה שזו המשטרה שלנו. בושה וחרפה שנותנים צווים מנהליים דרקוניים ולא מוסריים לאדם...

המשטרה מפחדת להתעסק עם עבריינים אמיתיים ולא מתמודדת איתם. קל לשוטרים ולקצינים להתעסק עם אנשים ישרי דרך ותמימים בושה וחרפה שזו המשטרה שלנו. בושה וחרפה שנותנים צווים מנהליים דרקוניים ולא מוסריים לאדם שלא חטא ולא פשע

ידוע הסיפור הנורא בזמן המהרש"א, והנה: פעם היו שני שותפים ראובן ושמעון, שעשו מסחר ביחד כמה שנים, פעם אחת הלכו לקנות הרבה סחורה אצל שררה אחת, והיות שלא היו להם מספיק...

ידוע הסיפור הנורא בזמן המהרש"א, והנה: פעם היו שני שותפים ראובן ושמעון, שעשו מסחר ביחד כמה שנים, פעם אחת הלכו לקנות הרבה סחורה אצל שררה אחת, והיות שלא היו להם מספיק כסף על כל הסחורה, הלך שמעון לביתו להביא את שאר הכסף, ובינתיים נשאר ראובן אצל השררה עם הכסף, ונכשל בעבירה רח"ל עם השררה, וקיבל ע"ז סכום גדול מהשררה, ואחר המעשה התחרט מאוד על העבירה הגדולה אשר עשה, ויתעצב על לבו. כשחזר שמעון ראה איך שחבירו ראובן עצוב מאוד, שאל אותו שמעון על פשר הדבר, ולא רצה להגיד לו, עד אחר הפצרות סיפר לו את כל אשר קרהו, וידבר שמעון על לבו של ראובן שאינו צריך להתעצב על זה, ושערי תשובה פתוחים לפניו, וכדומה דברי תנחומין, אמנם ראובן לא רצה להתנחם ויבך בכי גדול, ולא רצה לאכול ולשתות. אמר לו שמעון, שמע חבירי, אני מוכן לקנות ממך העבירה הזאת בעד הסכום שקבלת מהשררה, ואני מקבל עלי העונשים שאתה היית צריך לקבל, כשמוע ראובן זאת נתמלא בשמחה, ומיד נתן לו כל הכסף, ועשו שטר מכירה על זה, והעצבות ואנחה הסיר מלבו, עד ששכח לגמרי מכל זה. (והנה כוונתו של שמעון לא היתה באמת לקנות העבירה, אלא כיון שראה איך שראובן מתעצב מאוד מזה, וכדי לנחם אותו עשה המכירה). עבר הרבה שנים, ושמעון מת ועלה לעולם האמת, ואחרי כמה ימים בא בחלום לראובן ותבע אותו לבית דין של מעלה, בטענה שרוצים להעניש אותו גם על העבירה הגדולה הזאת, בתחילה ראובן צחק מהחלום הזה, אמנם אחרי שבכל לילה בא שמעון בחלום עם התביעה הזאת, כבר ראה שיש דברים בגו, הלך אצל הגאון המהרש"א ז"ל, וסיפר לו את כל הדברים האלו, אמר לו המהרש"א כשיבוא אליך הלילה תאמר לו שהתורה הוא לא בשמים, ואם יש לו עמך דין ודברים שאתה מוכן להתדיין כאן בארץ אצל המהרש"א, וכן היה והסכים לבוא אצל המהרש"א. המהרש"א קבע איזה יום להדין תורה, וצירף עמו הבית דין שלו, וכל העיר מקטן ועד גדול נתאספו בביהמ"ד לשמוע את טענותיהם, ובזמן המוגבל שלח המהרש"א השליח בית דין לילך על קברו של שמעון להזמינו לדין תורה. ושמעו כולם איך ששמעון מתחיל לדבר וסיפר המעשה איך שרוצים לדון למעלה על העבירה שעשה חבירו, ושלא נתכוון באמת לקנותו אלא כיון שלא יכול לראות בצער גדול של חבירו, ונתכוון לטובתו וכו'. ולעומתו טען ראובן שעשה מכירה שלימה באמת, ושיש לו שטר על כל זה, ואינו מוותר על המכירה. המהרש"א עם בית דינו נשאו ונתנו ביניהם זמן קצר, אח"כ פתח המהרש"א את פי קדשו ואמר: "מכר נשאר מכר, ושוטה נשאר שוטה". שמעון התחיל לבכות וצעק בקול מר, הלא חשבתי שבוודאי יזכה אותי הרב, כיון שראובן עוד בחיים ואפשר לו עוד לעשות תשובה על זה, אמנם אני כבר בעולם העליון ואיני יכול לעשות שם כלום, ולמה אצטרך להענש בחנם על חטא של אחרים. ענה לו המהרש"א, הפסק נשאר כך ואין להשיבו, ואתה אשם בזה שקנית את העבירה, שאם לא היית קנה אותו אולי היה ראובן יושב כל ימיו בתעניות וסיגופים ובתשובה גדולה והיתה מתכפר לו, ובזה שקנית גרמת לו שישכח מזה ומנעת ממנו את התשובה. פתאום שמעו כולם בכי גדול ונורא מאוד משמעון, ופרח לו... וכל אנשי העיר פרצו כולם בבכי גדול, וראו שאין העולם הפקר! ויש דין ויש דיין!

נוער בית אל

בושה