בן ציון נתניהו צוטט פעם כאומר שהציונות הדתית אין כמוה בערכים ואין כמוה באי תבונה פוליטית. והנה עוד ערב סגירת רשימות הגיע ושוב חזינו את כל הרפש שצף ועלה לפני נעילת הדלתות.

סמוטריץ' וחגית משה שניהם הצהירו כי יחזירו עטרה ליושנה, ירימו את הדגלים של הציונות הדתית וישקמו את הבית, בפועל כל אחד רץ עם מי שהיה הכי ברור לו שהוא לא ירוץ איתו.

סמוטריץ' לא רצה את עוצמה ונעם, וחגית משה לא רצתה את בנט. לעג הגורל ששניהם נמצאים כל אחד בצד ההפוך ממה שתכנן.

אוי לי מייצרי ואוי לי מיוצרי

חגית משה הייתה במצב של אוי לי מיוצרי ואוי לי מייצרי. היא רצה עם הבטחה של הרב דרוקמן שתחבור לסמוטריץ' וכך ניצחה את ניר אורבך בבית היהודי – האיש של בנט שגם שובץ ברשימה שלו. אבל חברי מכרז הבית היהודי, לא הסכימו ללכת בזרועות פתוחות אל תוך תכניתו של סמוטריץ' לבלוע את הבית היהודי אל חכו.

שום הצעה לא הוסכמה, והבית היהודי רצה הרבה יותר מערכו.

אחד ההמקורבים לסמוטריץ' סיפר לי על הטירוף של חברי מרכז הבית היהודי, שכל הצעה פסלו על הסף. אז אתה מבין למה בנט ברח משם שאלתי? ברור, הוא ענה. אפשר להאשים את בנט בשנתיים של בוקה ומבולקה של הציונות הדתית, מאז שפרש. כשכולה נשאבה כמו מים לחור של הכיור בגלל מערכות הבחירות שניתכות עלינו כמו גלים.

אבל אפשר לראות את התסביך בו שרויה הציונות הדתית ללא קשר לבנט. בנט, סמוטריץ', חגית משה, כמו הרב רפי פרץ לפניה – הם רק הסמפטום. זו חברה שהתפצלה כשרוממות האחדות עדיין בגרונה. שכפי שאבחן אותה פעם הרב שי פירון, היא סובלת משגעון גדלות ורגשי נחיתות בו זמנית.

מה שמתגלה לנגד עיננו בכל ערב סגירת רשימות, ואפשר להיזכר בהפרת ההסכם עם של הרב רפי פרץ עם בן גביר, בבליל ההשמצות של בן גביר וסמוטריץ', ועוד היד נטויה – הוא מחול שדים. הרב אלי סדן מטיח האשמות קשות בסמוטריץ', ומנגד הרב דרוקמן רבה של הבית היהודי משגר סרטון תמיכה. רק הבוקר עוד אחד מרשימתו של סמוטריץ' קבל באוזניי על המקום הנמוך מאוד שקיבל לצד הבטחות גבוהות מאוד, הוליכו אותי שולל, אמר אבל אני מאמין בערכים של הציונות הדתית. על בנט, מימים עברו, יש לו מילים עוד פחות טובות.

הבית היהודי על עסקניה ורבניה לא הפנימו מה קורה כאן. הם הלכו בטקס גרוטסקי, בו הם צריכים לבחון איפה מקום הקבורה הטוב ביותר של המפלגה.

מוטי יוגב, שהריץ את חגית משה בכל הכוח, רק כדי שניר אורבך לא ינצח ויחבור לבנט, הוציא הודעת יגון, כזו שאנחנו כבר רגילים בכל מערכת בחירות. רק אופיר סופר יכול לנוח, כשמקומו ברשימת הליכוד כמעט בטוח.

יש מה להאשים את בנט, שהוא פיצל את הציונות הדתית בה השתמש לצרכיו כדי לדבוק בתכניתו להיות ראש ממשלה. אבל בלי קשר לכך, הציונות הדתית עוברת את אחת התקופות הקשות ביותר. דווקא כשהיא מכוונת גבוה, דווקא כשהיא משתלבת יותר והופכת יותר משמעותית. היא חווה ייסורי לידה וגדילה כואבים, בתהליך מואץ. וזה קשה לראות את זה