הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת כהנים, עדיין דבק בתפיסתו כי בסוגיית ההתנתקות ופינויי יישובים אין להפעיל כוח או אלימות מכל סוג שהוא. עצירת ההתנתקות הבאה קובע הרב שלמה אבינר יכולה להיות רק על ידי שכנוע העם.
הרב אבינר כתב את הדברים בעלון השבת "באהבה ובאמונה". בטורו הקבוע כתב הרב אבינר כי עקירת גוש קטיף היא עוד תחנה בדרך הארוכה של הגאולה: "גוש קטיף היא תחנה חשובה במהלך גאולתנו", הסביר, "בתחילה תחנה מלאה אורה ושמחה בניין ויצירה. אח"כ תחנה של חורבן ושבר חשכה ובגידה. כמו שרבנו הרב צבי יהודה מונה בין תחנות הגאולה גם את הפרשה הנוראה של אלטלנה".
התרופה לשנאת החינם, לעקירות, לשנאות ולבגידות כותב הרב אבינר היא "פתיחת מחסני החרום של אהבת ישראל".
עוד כותב הרב אבינר כי אנשי גוש קטיף מנעו מלחמה נוראה. "ציבור גדול נהג בהבלגה וכך נמנעה מלחמה נוראה פנימה." ובהמשך: "כאן המבחן של צדיקי גוש קטיף שאינם עסוקים בהטלת רפשר על אלו שלא נרתמו למאבק, לא משננים יומם וליל: לא נסלח, העיניים אינן שקועות בעבר, אלא מביטות לעתיד".
בעניין דרך הפעולה ממשיך הרב אבינר באותו קו שדבק בו בזמן ההתנתקות: מאבק לא אלים ללא כפייה מצד הנאבקים.
"אכן מאז ועד ביום ניטש ויכוח בין אוהבי ארץ ישראל. אלו אומרים שרק שפת הכוח פועלת, ואילו הפעלנו מספיק כוח, כמו שמפעילים למשל החרדים, או להבדיל הערבים, היינו מצילים את הגוש האהוב. ואלו אומרים שכוח פועל רק בעניינים זוטרים, אך לא בסוגיות מכריעות כל כך מבחינה מדינית וביטחונית. אלא יש רק דרך אחת כדי שיש"ע תישאר אצלנו: שהעם ירצה".
הרב אבינר קובע: "המציאות מוכיחה שהשיטה השנייה היא הנכונה. המתבונן בעין פקוחה על קורות ארצנו, מאז התעוררות שיבת ציון ב-150 שנים האחרונות רואה ששום דבר לא נעשה בגלל הפעלת כוח כלשהו, או איום, אלא מפני שרצו בכך. בניין הארץ המופלא – כי רצו. שיבת ציון – מי שרצו לעלות. מלחמת השחרור – התגייסו רק מתנדבים. כל מלחמות ישראל – לחמו במסירות רק מי שהאמינו בזה, כל ההתיישבות ביש"ע – באו מי שחשקו להתיישב בה. וגם כל לימוד התורה שמתרבה בארצנו – אין אדם לומד תורה אלא אם כן חפץ בה. ואדרבה שימוש בכוח ירחיק."
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
