בשבועות האחרונים, מאז מותו הטראגי של אהוביה סנדק ז"ל, הרוחות סוערות ועקב כך מתקיימות הפגנות מחאה במקומות שונים בארץ, ברובן ע"י בני נוער מקרב הציבור הדתי ובפרט תושבי יו"ש.
לא אכנס עתה לשאלת היעילות והאפקטיביות של ההפגנות, ואיך נכון לנהל הפגנה ואם בכלל ראויות הן עתה ובכלל, זאת סוגיה בפני עצמה וכבר התייחס לכך לאחרונה, אחד מחשובי הרבנים.
ברצוני להבין לפשר איבוד השליטה שנוצר בהפגנות מסויימות, ובהן שוב בני הנוער הופכים לשק החבטות של הממסד ראשיו ורבניו.
המציאות בה נתונים בני הנוער בחודשים האחרונים בין הסגרים, מציבה בפניהם אתגרים חינוכיים ורגשיים לא קלים, רעידת אדמה של המוכר והבטוח. הרצח של אחד מהחבורה רק הוסיף טלטלה רגשית ואובדן הבטחון הבסיסי, וההפגנות, לתחושתם של הנוער, מבטאות דרך להשיב לעצמם את החוסן העצמי שנשחק.
אך עצם הסערה של בני הנוער שגולשת למקומות לא רצויים, מספרת את הסיפור האמיתי, והלא מדובר בכך שבחוסר הנהגה ברורה ובהיעדר מצפן הנוער כצאן שאין לו רועה.
אילו ראשיו, רבניו, ומבוגריו היו נוטלים אחריות, אז היו מכוונים את מרצו, כוחותיו וכאבו למקום בריא ונכון. לדאבון הלב, ההנהגה שאמורה לכוון ולהנהיג, כמעט ואינה קיימת או חסרת משמעות עבורם, והנוער זועק בדרכו המלך הוא עירום, ועושה דין לעצמו.
בעיניי, יש כאן חוסר יושרה לבקר את מעשיהם של בני הנוער בשעה שהמבוגר האחראי הסיר אחריות מהם. בדרך זאת אנו מעמיקים את הטעות שיצרה את הקונפליקט הנורא שהביא למותו של אהוביה ז"ל.
מרן הראיה קוק זצ"ל התייחס במקומות רבים למשמעות המנהיגות הראויה. בדרשתו לחנוכת הרבנות ביאר הרב שני מיני הנהגה, הראשונה אידאלית ואחת פחותה ממנה.
את השנייה הגדיר הרב: "צריך (המנהיג) לצאת בעקבות הציבור ולהתנהג עמהם ע"פ מידותיהם ולהנהיגם כראוי להם, והוא דוגמת הירח שמקיף את הארץ ומאיר לה".
חוששני שהמסוייגות המתגלה ביחס לנוער שלנו הזועק מרה, נובעת בהיותו חושף סוד נוסף ומביך שלנו המבוגרים; 'עייפנו ממאבקים' – וכאומרים להם 'תנו לנו לנוח בשקט בנחלתינו, אין לנו כוח לאתגרים ואידאלים חדשים. אך רוחו הסוערת של הנוער מעמתת אותנו עם אמת פשוטה ומטלטלת, באומרם לנו: "לקחנו ברצינות את מה שלימדתם אותנו על תורה, ארץ ישראל ומסירות נפש, ולא רק כמלל דרשני אלא כמציאות חיים, החיה ופועמת בנפשנו".
לעת עתה, על ההנהגה לגלות יותר אחריות ונוכחות קשובה למתחולל, ובעיקר הנהגה שתכוון את הכוחות התוססים של בני הנעורים לשכלול ובנייה נכונים.
אם תתגלה מנהיגות מעין זאת, אזי יווצר אמון שיוליד הדדיות וממילא שיתוף פעולה נכון. הנוער משווע ליד תומכת מכוונת ומקרינה. נתפלל שיקויים בנו "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
