"אימא למה קנית רק לו מכנסיים ולי לא? את תמיד קונה רק לו! זה לא פייר…", מכירים את המשפט הזה? וברגע הזה נתקף ההורה האוהב את ילדו, בתחושת אשמה. "הוא בטח מרגיש מקופח,לא אהוב, חושב שאני אוהבת את אחיו יותר!" ולפעמים גם מפצה או הולך לקנות לילד שלו מיד מכנסיים, החשש ההורי מפני תחושת קיפוח הוא ברור: אף הורה לא רוצה שילדו יחוש מופלה לרעה לעומת אחותו או שההורים אוהבים אותו פחות וזה לחלוטין מזיק.

למה הכוונה? אחד הצרכים העיקריים של ילדינו הוא לחוש שיש להם ייחודיות, שהם שונים ומיוחדים ואין עוד אף אחד בדיוק כמוהם. וזה הרי נכון: אין עוד ילד בעולם שחושב בדיוק כמוך, ומרגיש בדיוק כמוך.

התנהגות של ההורה שדואג כל הזמן להשוות ולהעביר את המסר 'אצלנו כל הילדים זה אותו הדבר' היא אינה תורמת לתחושת הילד שרואים אותו ואת הייחודיות שלו בביתו הוא. הניסיון של ההורה לייצר שוויון בכל דבר, הוא לא טבעי, לא אותנטי ואפילו הפוך ממה שהילד זקוק לו.

אז איך עושים את זה נכון?

אחת הדרכים המשמעותיות לחזק את התחושה של הילד היא להוכיח לו שאנחנו רואים את הצרכים הייחודיים שלו. קשובים למסרים הספציפיים שהוא מעביר לנו. לכן כשילד אחד מתקשה בלימודים, ויש צורך לשבת יותר זמן וללמוד אתו, אני לא ארוץ להשוות את הזמן שאני יושבת עם הילד השני שלי. ואם אחד מהם בתקופה רגישה, בוכה ומתפרץ, ייתכן שאדרש להתפנות יותר אליו בתקופה זו.

(צילום: שטארסטוק)

יותר מזה. אם הילדה תתלונן שאחיה מקבל יותר זמן, אשתף אותה שכרגע יש לו כמה ימים קשים ובמשפחה שלנו אנחנו מנסים להקשיב ולשים לב לצרכים של כולם. בזה אגב, יש שוויון מוחלט בבית, ונדאג להיות ערניים לכל צורך שעולה מכל ילדינו.

מפה אני יכולה אפילו 'לגייס' את האחות למצוא דרכים גם להקל על אחיה בתקופה הזו, והכל נאמר בכנות ושותפות משפחתית.

לסיום- מה לענות לילד שמתלונן על כך שקונים רק לאחותו או מבלים רק עם אחיו? מתייחסים לצורך שעומד בבסיס תלונתו ועליו מדברים: "אתה בעצם אומר שהיית רוצה שאבלה אתך יותר זמן רק שנינו? או- היית רוצה חולצה חדשה?".

כך הילד נשאר עם תחושה שראיתי את הצורך שלו, ואם בבית שלנו משתדלים לתת מענה לצרכים של כולם, אז וודאי ישתדלו למצוא דרך לתת מענה גם לצרכים שלו כשיתאפשר.